אצל השנהפסטיבל הסרטים של פנטזיההצלחנו לדבר עם הבמאי האגדי ג'ו דנטה (גרמלינס,הַצָגָה יְוֹמִית,היללה) ובמאי/מפיק/ז'אנר מיק גאריס (טלוויזיההזוהר,הדוכן,מאסטרים של אימה) על סרט האנתולוגיה החדש שלהםקולנוע סיוט, שהוקרן בבכורה בפסטיבל. הסרט מורכב מחמישה קטעים בבימויו של דנטה, גאריס, דיוויד סלייד (30 ימי לילה), Ryûhei Kitamura (רכבת הבשר של חצות) ואלחנדרו ברוז (חואן המתים), עם עיטוף מאת גאריס בכיכובו של מיקי רורק (המתאבק,איירון מן 2) בתור הדמות המרושעת המכונה The Projectionist.
קשורים: סקירת Fantasia 2018: Tales From the Hood 2 ו- Nightmare Cinema
"החלום היה לקחתמאסטרים של אימהולעשות משהו כמו זה אבל לצלם כל פרק במדינה אחרת עם יוצר קולנוע מאותה מדינה", אמר גאריס על התוכניות הראשוניות שלו. הרעיון צמח מתוךמאסטרים של אימהסדרה של פרקים כמעט באורך תכונה שנעשתה עבור Showtime באמצע שנות ה-2000.
"עַלמאסטריםעשינו פרק אחד ביפן בכל אחת משתי העונות. זה עבד מצוין, אז חשבתי שהייתה לי כל כך הרבה חשיפה לפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם וראיתי את הגישות התרבותיות השונות לאימה וכמה הן עצומות וכמה הן מדהימות. עושים את זה על בסיס שבועי כמו שעשינו עםמאסטרים של אימההיה החלום המקורי, אבל הרעיון הזה היה שאפתני מדי עבור כל מי שמשלם חשבונות. אז חשבתי אולי סדרה של סרטים עלילתיים בני 90 דקות שתצא תחת המטרייה של 'קולנוע סיוט'. זה היה מהלך של שנים למצוא נוסחה שנוכל באמת לקבל מימון וליצור. אז זה לבש את הצורה של חמשת הסיפורים האלה. סרט אחד, אבל כל חמשת היוצרים האלה. החלום יהיה לקבל יותר כסף ולהמשיך לעשות את זה, אבל כל ארבעת היוצרים האחרים היו האנשים הראשונים ששאלתי. לא שאלתי אף אחד אחר כי רציתי שיהיה בו את המגוון התרבותי הזה ואת כל הגישות השונות האלה לאימה".
"זה היה הדבר הגדול בסרט הזה", הסביר דנטה, שעבד לראשונה עם גאריס בסדרת האנתולוגיה משנות ה-80 שהפיק סטיבן ספילברגסיפורים מדהימים. "בדומה למאסטרים של אימהתוכנית טלוויזיה, הערעור לא היה הכסף או שהיה לך הרבה זמן. הערעור היה חופש, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. מיק גאריס הוא מפיק נדיב מאוד במובן זה שהוא בצד של הקולנוען, משהו שלמד מסטיבן ספילברג. כל אחד במסגרת מה שהוא היה צריך לעבוד איתו היה מסוגל לעשות מה שהוא רוצה".
"לא היה כיסוי במקור, רק שאלתי את החבר'ה האלה, 'יש לך סיפור שאתה רוצה לספר?'", אמר גאריס. "כולם היו באמת שונים, אז ברגע שהיו לנו את התסריטים האלה, הרעיון של העוטף בא לתת לזה תחושת אחדות אבל לא להרוס את האינדיבידואליות שהתכוונו אליה. אז הסדר היה מאוד חשוב. ידענו שהפתיחה של אלחנדרו תהיה פתיחה חביבה על הקהל. אתה חושב שאתה צופה בסלאשר משנות ה-80, יש לו חוש הומור, ואז הוא אומר, 'רגע... מה?' מתחילים עם זה אנחנו הולכים לשקט אחרי זה עם הקטע של ג'ו. ממש באמצע אנחנו משתגעים עם 'משיט' של Ryûhei, סיפור גירוש השדים שבו אתה לא יודע לאן זה הולך ללכת. זה של דיוויד מאוד מטריד, אפל ורציני, ואז שלי הוא סיפור רפאים יותר מיינסטרים, מסורתי יותר שמאוד מכוון אופי. יותר אימה-אימה, ואולי זו דרך טובה לצאת החוצה”.
הקטע של דנטה שכותרתו "מיררה" כולל אישה מצולקת בשם אנה (זארה מאהלר) שמחליטה לעשות משהו בנוגע לצלקת המכוערת על פניה שהיא מתעסקת בה לא בריא. בעידוד ארוסה כדי שהיא תרגיש טוב יותר עם עצמה, היא מחליטה להיכנס מתחת לסכין, עם תוצאות מחרידות ישירות מתוך הקומיקס הישנה של EC כמוסיפורים מהקריפטהורדוף הפחד.
"אני ילד של EC Comics ואזור הדמדומיםוכל הפורמטים של הסיפור הקצר הזה", גילה דנטה. "במקרה הזה חשבתי בגלל שזה סרט אנתולוגיה וסרט אימה, וכנראה די מחריד בהרבה מקומות, שחשוב שתהיה לי נקודת מבט נשית. אז רציתי לספר סיפור על אישה, לספר את כל העניין דרך העיניים שלה, ואז להבין ככל שהסיפור ממשיך שכולם סביבה מטורפים לגמרי, ושאין מנוס".
משחק במה שמתגלה כמנתח פלסטי פסיכוטי הוא לא אחר מאשר שוחט הלב של שנות ה-60 וה-70, ריצ'רד צ'מברליין (ד"ר קילדר,ציפורי הקוצים), שדנטה הטיל בכוונה נגד טיפוס.
"תמיד חיבבתי אותו, ומזמן לא ראיתי אותו", אמר דנטה על צ'מברליין. "כשעשיתיהיללהנאלצתי להטיל את החלק של רופא איש הזאב הזה. חשבתי על פטריק מקני, שהיה ידוע יותר בזכותוהנוקמיםבזמנו. חשבתי, "אני רוצה בחור שהקהל כבר אוהב'". זה יעזור, כי אז הקהל לא יבין עד אמצע הסרט שהוא איש זאב. אותו הדבר חל כאן. כנראה שהרבה אנשים לא זוכרים שהוא היה "ד"ר. קילדר' אבל ככה הוא התחיל. הוא בחור חביב והוא שחקן טוב והוא לא הבחור שהיית מצפה שישחק את התפקיד הזה. הטעות שאתה יכול לעשות בתמונה כזו היא להעסיק מקס פון סידאו, או מישהו שידוע ברשעות ולתת לו לשחק את הרופא".
גם גאריס (*סוללות לא כלולות,סיפורים מדהימים) ודנטה (גרמלינסוגרמלינס 2,חלל פנימי,חיילים קטנים) עבדו לצד סטיבן שפילברג. סרט האולפן הגדול הראשון של דנטה היה למעשה עוד סרט אנתולוגיה שהופק על ידי שפילברג, מ-1983אזור הדמדומים: הסרט, שבאה ישירות בעקבות ההצלחה שוברת השיאים שלET החוץ-ארצי. עם זאת, אלמנטים שלETוגרמלינסלמעשה צמח מתסריט מוקדם יותר של ג'ון סיילס בשםשמי לילה, שספילברג התכוון במקור לביים. למרות פיתוח כבד עלשמי לילה, כולל חייזרים תותבים בקנה מידה מלא תוצרתריק בייקר, סיפורה של משפחה בבית חווה המופעל על ידי חייזרים נחשב מאוחר יותר מפחיד ואכזרי מדי על ידי ספילברג, שלקח את החייזר הטוב בתסריט ומסר אותו ל-ET. התעשייה בכללותה הייתה שונה לו היה ספילברגשמי לילהבִּמקוֹםET
"אם הוא היה עושה סרט אימה עלוב, זה לא היה מצליח כמוET"מציע דנטה. "הסיבהגרמלינסהיה מוצלח לא בגלל הגרמלינים אלא בגלל גיזמו, שהוא החלק הלב של הסרט. זה תמיד החלק הלב של הסרטים של סטיבן שמוכר אותם, וETהיה הלב ושמי לילהלא היה לו את זה. התעשייה לא תהיה זהה אבל היא לא הייתה טובה כל כך".
"היה חשוך מאוד", אומר גאריס על המופלשמי לילהפּרוֹיֶקט. "אני חושב את זהETהצד היה צד כל כך חשוב של סטיבן שהוא היה מממש את זה לאחר מכן. זה תמיד היה שם. היהשמי לילההתחברתם? בשנת 1982הדברלא התחבר אבלETעשה. שניהם היו אותו קיץ. שניהם שוחררו תוך חודש או חודשיים אחד מהשני. עבדתי אז ביוניברסל בפרסום. עשיתי זאתיצירת הדברסרט תיעודי ועבודה על פרסוםETאז הייתי בסביבה וראיתי את הדברים האלה. אשמח לראותשמי לילהאבל לומר לך את האמת... שפילברג אמר לי פעם משהו שהוא די עמוק. הוא אמר, 'אתה יודע, יש לי כל כך הרבה רעיונות אפלים. כלומר, יש לי כמה רעיונות שיגרמו לקרוננברג להצטמרר, אבל אני לא יכול לעשות אותם בגלל מי שאני כרגע.' אמירה עמוקה שגם העציבה אותי מאוד, כי אם אתה סטיבן ספילברג ואתה מרגיש שהחברה הסובבת אותך שמה לך את הגבולות האלה ואתה מסוגל לקצה השני של ספקטרום האמנות - של האושר ספקטרום- זה די עצוב. הפילוסופיה שלו הייתה גם בשבילו ליצור דברים שהיו חשובים מבחינה היסטוריתרשימת שינדלרודברים כאלה. יש לך סדרי עדיפויות שונים כאמן וכבן אדם, ואתה לא יכול להאשים אף אחד, במיוחד בחור כמו סטיבן ספילברג שעשה כל כך הרבה למען העולם, לא רק להבדר אותם אלא גם בדרכים אישיות. הייתי שמח לראות את זה, אני לא מאשים אותו על כך שלא פינק אותם, אבל אשמח לראות מה היו הרעיונות האלה. הוא עדיין בסביבה!"
