מבט לאחור על הסרט הפסיכו-מותחן האירוטי השנוי במחלוקת והמפחיד Tattoo בכיכובו של ברוס דרן
תוך כדי צפייה חוזרת במגנום 65 מ"מ של קוונטין טרנטינו, מסתורין בדלת נעולה/גיאלו/מערבון/מוסרהשמונה השנואים, שוב הופתעתי מכמה שחקן טובברוס דרןנמצא בסרט ההוא. זו הופעה פשוטה להטעיה, בעיקר בגלל שהפרפורמר בן ה-78 אז לא עוזב את הכיסא שבו הוא יושב, מהפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו ועד לנקודה שבה הוא מאבד את חייו האומללים בחבית של סמית' הנקמני של סם ג'קסון & וסון. אבל זה אולי הסיבוב הכי שכבות בתמונה; עדין ומכובד באופן מוזר למרות העובדה שדמותו היא פחדן המסתתר מאחורי חוצפה גזענית, פטריוטית ועד הסוף, אפילו סימפטי משהו.
אבל זה דרן. הוא אחד משחקני האופי הטובים ביותר של הוליווד ואמן שממעטים לקבל את הקרדיט המגיע לו. לא אדם "נראה טוב" באופן מסורתי, לדרן יש משהו משלו קורה; מבט מחודד, כמעט כמו עכברוש, וכשהוא בוחר לגלם דמות לא נעימה (כמו בH8, של HBOאהבה גדולה,הקאובוייםואח') הוא שטן ללא עמית. וכאשר הוא מקבל את המשימה לשאת סרט בעצמו, התוצאות מדהימות.
קחו, למשל, את היצירה הפסיכו-מינית השנויה במחלוקת של הבמאי בוב ברוקס מ-1981לְקַעֲקֵעַ, אסֶרֶטששייך לניסוי של שנות ה-70, כמו כל מותחני המתח האמריקאיים הגדולים והלא מובנים של תחילת שנות ה-80 (שִׁיוּטווולפן, אני מביט בך בחיבה). כשהסרט יצא לאקרנים הוא זכה כמעט לכלל גנאי, נידון בשל היותו וולגרי, זבל, חסר טעם ושנאת נשים פושעת, כשהאחרונים טוענים שהוא מוזר כפי שנכתב על ידי אישה, יוצרת הסרט ג'ויס בונואל, כלתו של הסרט. אבי הסוריאליזם הקולנועי, לואיס בונואל. בטח, על פני השטח, הרעיון של גבר שמחזיק אישה בשבי כדי להיות ה"דבר" שלו עשוי להיראות כלא תקין פוליטית, אבל זה אמור להיות כך. זה לא סרט בעד האנטגוניסט שלו אלא שהוא אלגוריה על קיצוניות האהבה, תוך שימוש באמנות העתיקה של צביעת העור בתור הקרס הפטישיסט שלו. הייתי קורא לזה יצירת מופת, אבל אני לא בטוח שכן. כל מה שאני יודע זה שזה עוצמתי להפליא, מוזר, חושני ומוזר, כפי שזה היה אמור להיות. ואני יודע שדרן, שהוא כמעט תמיד סצנה, מהפנט בה; זו החוויה האולטימטיבית של ברוס דרן.
בו, דרן מגלם את קרל קינסקי (קריצה ברורה לשחקן ואמן הפרפורמנס הגרמני האקסצנטרי בצורה מסוכנתקלאוס קינקסי), אמן קעקועים מבריק וחסר הומור מבוסס הובוקן שחי לפי קוד מוסרי מוזר ודיכוטומי. הוא אובססיבי לתרבות יפנית ואיקונוגרפיה ונצמד למעין חוש סמוראי של כבוד ואבירות. הוא גם אוהב פורנו ולעתים קרובות מסרק את הבטן של ניו יורק כדי למצוא את הג'וינטים הכי שמנוניים שהוא יכול. ועדיין, אל תעז לבטא את "מילת ה-F" בנוכחותו, אחרת תעורר את המאניה שלו. כי למרות שלוקח קצת זמן מסך כדי להבין לגמרי, קינקסי הוא מטורף חסר תקנה. הטירוף הרדום ברובו מתעורר במלואו כשהוא נשכר על ידי סוכנות הוליוודית מבריקה המאוהבת בעבודתו לצייר דוגמניות עירומות עם הדרקונים המוזרים והיפים המוגנים בפטנט ותמונות אסיה. אחת הדוגמניות, מאדי המהממת (בגילומה של הנערת בונד ללא רבבמוד אדמס) מעורר חשק והוא פותח במסע לחזר אחרי האישה, שהיא כל כך מחוץ לליגה שלו, שזה לא מצחיק. אבל חלוקת המעמדות הזו היא בדיוק מה שמרתק את מאדי המתגלגלת. היא מוקסמת מהאמן המוזר והבעייתי הזה, מהקצוות המחוספסים ומהעוצמה שלו, והיא מוחמאת מהיחס שלו ל"אביר-בדיו-הודית-זוהרת" אליה. הם מתחילים בסוג של ידידות לא פשוטה וחיזורים מעין.
אבל כשאחרי לילה של סושי ושיחה, מאדי מעזה לבטא דעות פמיניסטיות פרוגרסיביות וחמור מכך, מתחילה לקלל, קינסקי מאבד את דעתו ומבקש מהאישה ההמומה לעזוב. היא כן. ואז קינסקי מאבד את זה לגמרי. הדינמיקה של העוקבים לאחר מכן מהדהדת את זו של בן דודו האנטי-גיבור הסוציופתי הקרוב ביותר של טאטו, זה של מרטין סקורסזה.נהג מונית, צל קרוב למערכת היחסים של דה נירו עם הקבוצתי הפוליטי היפה סייביל שפרד. אותו מערכת יחסים יפה ומתקדמת של בחורות הודגם גם אצל ויליאם לוסטיגמְטוּרָף, שיצא בשנה הקודמת ואני לא בטוח אם זה צירוף מקריםלְקַעֲקֵעַחולק את אותו מכשיר ממוקד אופנה של הסרט ההוא כדי לחבר את הקשר הזה. האם בונואל יכול היה לראותמְטוּרָף? זה לא סביר, אבל אפשרי. הקשר השבוי הוא גם, כמובן, קרוב למערכת היחסים טרנס בול/סמנתה איגר במותחן הקלאסיהאספן. ומאוחר יותר, של ג'ניפר לינץ'איגרוף הלנה, שהוא עוד סרט שנעשה על ידי תלמידו של יוצר סוריאליסטי גדול.
בכל מקרה, קינסקי מתחיל לטלפן למאדי, מתחנן לראות אותה ובאופן כללי מפחיד ממנה את השכל. הוא הולך לבית החוף של משפחתו ומתקן את המשכן כבית כלא/סטודיו וחוטף את הדוגמנית. הכוונה שלו? לסמן אותה. כדי לגרום לה לימד עור את הבד לחרוט עליו את יצירת המופת שלו. והוא יעשה את זה. ואין לה מילה בעניין.
זה המקום שבו רוב הקהלים מתכווניםלְקַעֲקֵעַובכל זאת אני חושב שזו בדיוק הנקודה שבה הסרט מתעורר לחיים. במקום לאנוס את האישה בגופו, הוא תוקף אותה במחט שלו. הרצף שבו הוא מכין לאט את הציוד שלו לעשות את זה והרגע המיידי שהוא מתחיל לצייר על בשרה כשהיא במצב קהה מסומם מטריד וברוקס מפוצץ מחרוזת כינור היסטורית על פס הקול למראהפסיכוסצנת המקלחת של. וכשמאדי מתעוררת ומוצאת את האיורים הראשונים באופן קבוע על עורה, הזעם והאימה והאומללות שלה משפיעים מאוד. לא, זו אכן סצנת אונס, התמונות שנותרו על גופה של האישה דומות לנזק הנפשי שמעשה כזה משאיר לקורבן באופן בלתי הפיך.
אבל מה קיבללְקַעֲקֵעַלתוך מים חמים כל כך עם קהל ומבקרים נגעלים הייתה העובדה שמראית עין של מערכת יחסים רגישה נמשכת בשבי, ש"נורמן בייטס עם מחט" של דרן מתייחסת אל מאדי כמו אובייקט של חיבה ופולחן למרות מחאותיה, שהיא משחקת בסופו של דבר. יחד עם התוכנית, שהיא בסופו של דבר מתעוררת מהסטיות שלו ואפילו מתחננת לו בשלב מסוים להפסיק את הקיפול שלו ופשוט להתעלס איתה כמו גבר.
מה הסרט המטופש הזה מנסה לומר?
אֲנִילַעֲשׂוֹתלִקְרוֹאלְקַעֲקֵעַהוא סיפור אהבה אפל מאוד, מאוד מכוער ברמה אחת, כשדרן שבור הנפש מוצא ישועה מסוג דרך מאדי, שהוא מדמיין שהוא "זקוק" לו. אבל הדבר המרתק הוא שאולי היא כן צריכה אותו. אֲנִיאל תעשהלִקְרוֹאלְקַעֲקֵעַכסרט שמתרחש במציאות. זה סרט אמנותי, חלום, שמתחזה לסרט אולפן מיינסטרים (במקרה הזה, שועל המאה ה-20 אמיץ). מאדי קצת אבודה בעצמה. במערכת יחסים חסרת אהבה, בניגוד לעולם שבו היא מרותקת. כשהיא נותנת לקינקסי המפלצתי את זמנה ותשומת הלב, היא מעירה משהו, משהו מסוכן, אולי בשניהם. 10 הדקות האחרונות של התמונה, מתמוססות למופשט, עם סצנת מין מוזרה ומוות והצילום האחרון, כשמאדי עומדת עירומה ודיו כמו לוחמת, היא אחת הצילומים החזקים והחזקים ביותר מבחינה מטפורית שיצא לי. ראה. כאילו המודל חוזק באופן מוזר, עבר טרנספורמציה. כאילו הזוועה הזו צריכה לקרות לה כדי שהיא תגלה מי ומה היא באמת.
זו חשיבה חסרת אחריות חברתית כמובן. אבל מי לעזאזל אמר שסרטים צריכים להיות אחראיים חברתית?
בתור קינקסי, דרן מציע את הטוב ביותר שהוא יכול לעשות, נותן לנו דמות שהיא במובנים מסוימים, לא אדם ולא מפלצת, אלא מין אחר לגמרי. מדובר בהופעה בלתי נשכחת המתואמת לתפנית חזקה וחסרת פחד של אדמס שהייתה צריכה לעשות קריירה הרבה יותר בריאה כשחקנית. היא יוצאת דופן. כך גם הסרט.
לְקַעֲקֵעַמעולם, למיטב ידיעתי, לא יצא ב-DVD או Blu-ray. עם זאת, זה סרט שצריך לראות, אז אני מציע שתמצא אותו...איפשהו, איפשהו. מצא את זה.
