השחקן אמיל הירש עשה מאמצים מבעיתים כדי להתכונן לתפקידו בסרט האימה עטור השבחים "האחריות של ג'יין איילה"
צוטט בצדק על ידי הקהל והמבקרים כאחד מסרטי האימה המפחידים זה שנים, במאישל אנדרה אוורדאלתעלומה על טבעית זדונית ומקאבריתהנתיחה של ג'יין דו(קרא את הביקורת הזוהרת שלנו כאן) הוא סרט שסוחר בפחד המולד שלנו מהמוות. אבל לא רק מוות. המציאות המבעית של מה שקורה לאחר המוות, כאשר גופנו, המכונות שלנו בהן אנו נוהגים במהלך כהונתנו הקצרה על הפלנטה, מסתיימים על לוח ונתונים לזלזולים שלא סופרים. הסרט מנצל את הסלידה לפני לאט, בוודאי מתפתל למחוזות מוזרים עוד יותר.
בסרט מככב השחקן הבריטי האהוב בריאן קוקס (צייד אנשים, הטבעת) ואמיל הירש (Killer Joe, Into the Wild)בתור חוקרי מקרי מוות של אב ובנו שמנסים למצוא סיבת מוות לאישה צעירה (אולון קלי) שמסיימת על שולחנם מאוחר בלילה אפל וסוער אחד. לכאורה מושלם, הזוג פותח את הגופה רק כדי לגלות שכל מה שהם חשבו שהם יודעים על המוות אולי פשוט לא יחול על הנושא הזה.
אף על פי שהם מעוררי מרירות, אלו ההופעות והדיאלוגים שבאמת מושכים אותך לסרט, כאשר הירש תואם את השחקן המבוגר בכל שלב כאדם צעיר שמעריץ את אביו, ולמרות רצונותיו למצוא את הדרך שלו בחיים , מסרב לעזוב את הצד של הזקן. לטוב ולרע.
סופר זה הוא מעריץ גדול של יצירתו של הירש ובשל ההתלהבות שליהנתיחה של ג'יין דו, קפצתי על ההזדמנות לדבר עם האיש, צ'אט ער שבו השחקן חושף את הצעדים המזעזעים שנקט כדי להעניק להופעה שלו אותנטיות. תהנה…
ComingSoon.net: כחובב אימה, אתה תמיד מחפש את הסרט הזה ש"משיג" אותך, שגורם לך להרגיש כמו ילד מבועת בן 12. ג'יין דו תפסה אותי. אבל מה שבאמת אהבתי זה הכימיה בין אב ובנו על המסך שאתה ובריאן מציגים בזריזות כל כך. האם היה לך הרבה זמן לסדנא את מערכת היחסים הזו בפרה-פרודקשן?
אמיל הירש:ובכן, היו לנו בערך שבועיים לפני שהתחלנו לצלם להתכונן, אבל אני חושב שאחת הסיבות העיקריות שבריאן ואני לחצנו הייתה שהאישיות שלנו מאוד מתאימה. שנינו אהבנו את הרעיון שהדמויות האלה הן מקצועניות שקטה. אבל שנינו גם טיפוסים וג'וקרנים. זה היה הקשר שלנו שם. כיבדנו אחד את השני, אבל היה לנו את חוש ההומור המשותף הזה שלדעתי רואים בסרט.
CS: ובוודאי יש סוג של הומור בסרט...
הירש:כן, אני חושב שכן. אבל יש גוון מאוד מאוד כהה.
CS: זה סרט האימה הראשון שלך, נכון?
הירש:כן, בטוח.
CS: למרות שאתה מודע לאשליות, האם זה היה מוזר או מטריד להיות ליד כל האפקטים המיוחדים המדממים והתותבים האלה?
הירש:ובכן, למעשה הלכתי לחדר המתים של מחוז לוס אנג'לס לפני הירי, אז ראיתי מאות גופות והייתי צריך לחתום על כל הטפסים האלה שאמרו שאני לא אתבע אותם אם אני אקבל אבולה, דברים מהסוג הזה.
CS: וואו, באמת?
הירש:כֵּן. וזֶההיה מטריד. ראיתי חמש או שש נתיחות פעילות. ראיתי אישה אפרו-אמריקאית עם עודף משקל קוצצת לחתיכות זעירות וראיתי בחור לבן חסר בית נהרס לגמרי וגוזר לו את גזע המוח, דברים שעד היום אתה יודע, כמעט שנתיים מאוחר יותר, עדיין טריים אצלי. דֵעָה. הייתי כל כך מזועזע מהחוויה הזו וזה באמת שינה את הדרך שבה תפסתי שאני חי. אבל זה עדיין היה מחזק את החיים באופן מוזר בכך שזה מצביע על הנקודה שכולנו כאן כל כך קצר. אז זה היה שילוב מוזר של טרור והשראה ואני חושב שזה מה שהסרט נוגע אליו. אני חושב שהסיבה העיקרית שחשבת שזה כל כך מפחיד היא שזה סרט אימה שבו אתה מסתכל אל תהום המוות בצורה אחרת. פחדתי כשהלכתי לחדר המתים וזה היה בלי האלמנט העל טבעי. ואז כשאתה משלב את הקליני עם העל טבעי, אני חושב שזו שילוב חזק מאוד.
CS: כשהיית שם, כשהסתכלת על הדברים האלה האם אי פעם עברת את הסלידה?
הירש:לא, לא עשיתי זאת כי הייתי שם רק שלוש שעות בסיור, אז הייתי בהלם כל הזמן. אז כשאתה צופה בנתיחה - והם עוברים מהר, כמו 20 דקות כל אחד והם לא עדינים כל כך, זה לא כמו ניתוח כשהם חוששים שהם עלולים להרוג את החולה - זה מהמם. למרות שניסיתי לחדד את הפרטים הטכניים ושמתי לב לדרך אגב שהעובדים התייחסו לגופות, כאילו היו שקי בשר. לא בצורה לא מכבדת, אבל הם פשוט היו רגילים לזה. והם צריכים להתרחק מזה או שתשתגע. הם לא יכולים להיות כמו, "הו היי, תראה זה הדוד ג'ו!" אם נכנסת למרחב הראש והאבל של כל מוות, פשוט לא יכולת להתמודד עם זה. נאמר לי שמדי כמה זמן, לעומת זאת, עובד מסתובב ופשוט לא יכול לסבול את זה. זה קורה.
CS: חלק מהיופי והאימה של הסרט הוא לראות את שני אנשי המקצוע האלה מתפרקים כשהתעלומה מתפרקת - כשהם מאבדים שליטה, אנחנו מפסיקים "לבטוח" על הסרט...
הירש:כֵּן. ואחד הדברים שהערכתי לגבי האופן שבו אנדרה נתן לבריאן ואני לגלם את הדמויות שלנו הוא שהרגשתי שיש איכות צנועה בהופעות. זה כל כך נדיר היום. העדינות הזו…
CS: ואופן השיחה של הסרט, שהיה גם מרענן.
הירש:כן, משהו כמעט כמו M*A*S*H.
CS: או קווינסי.
הירש:כן, בדיוק.
CS: בואו נדבר על אולון בתור ג'יין דו. כשאנשים קוראים לסרט הזה "שתי ידיים", אני צריך לתקן אותם ולציין אותו כשלוש...
הירש:כן, היא הייתה מדהימה. היא הייתה יותר "שחקנית שיטה" מאשר בריאן ואני ללא ספק. היא לא הייתה מדברת איתנו בכלל. לא כדי להיות מרושעת, אבל היא פשוט לא רצתה שנראה אותה בתור אולוון. היא רצתה שנראה אותה בתור ג'יין דו. היא הייתה כל כך נוקבת לגבי זה, שאני כמעט תוהה אם אנדרה אמר לה להיות ככה. אבל כן שכחתי. לפעמים ניסיתי להגיד לה שלום והיא עלולה לתת לי הנהון קטן. דיברנו כל כך מעט, אני כמעט שוכח שהיא דיברה אנגלית. היא הייתה כל כך שקטה ודוממת ואתה יודע, היא סבלה מהרבה תנוחות לא נוחות כי היא הייתה עירומה, אבל גרוע מכך, היא הייתה על לוח השיש הקר הזה. אתה יודע איך כשאתה יושב על שיש זה מקפיא לך את התחת ומקפיא את העצמות שלך? זה מה שזה היה רק שלא היו לה בגדים. היה לה ממש קר. הם ניסו לחמם את השיש. היא הייתה על הקצה והיא הייתה ממש כמו חייל שאמץ את הכל.
CS: אני חושב שהסרט הזה יעשה מחזה בימתי מבריק.
הירש: כן... אתה יודע, זו נקודה מצוינת. אתה יכול להגיע אפילו יותר לעומק עם הדמויות ולהיות מפחיד עוד יותר... כן, זה יהיה ממש מגניב.
CS: אתה באמת יכול לשחק עם צליל ואור ולהפוך אותו לסוחף לגמרי...
הירש:כֵּן. זה יהיה קרבי להפליא. זה רעיון נהדר.
CS: אם כבר מדברים על הצגות, ראיתי חברה מטורונטולהעלות הפקה של קילר ג'ולאחרונה והתפלאתי שהשחקן שמגלם את כריס בעצם גילם אותך מגלמת את כריס מהסרט!
הירש:(צוחק) באמת? מייקל שאנון היה כריס הראשון על הבמה ואני לא נגעתי בשאנון כי הוא כל כך טוב. אני זוכר שעשינו את זה ופשוט חשבתי שזה המחזה הכי גדול שיש. הייתי כמו סטריאו בסצנות מסוימות ופשוט העליתי את עוצמת הקול עד הסוף ל-11 והייתי כמו "Fuuuuckkkkkkk iiiitttttttt!" (צוחק). ואז הסתכלתי על זה וחשבתי, קדוש מעשן, זה היה די גדול! (צוחק).
