לאלו מכם שחיים מתחת לסלע בשנים האחרונות, יש הופעה קטנה בשםקוברה קאיבנטפליקס שממשיכה את הסיפור שלהקראטה קידטרילוגיה - וזה בהחלט מטלטל! עם עונה רביעית בדרך, ComingSoon.net הגיע למלחיני הסדרה ליאו בירנברג וזאק רובינסון, שהיו אדיבים מספיק כדי לדון בגישה המוזיקלית שלהם להרפתקאות המתמשכות של דניאל לרוסו וג'וני לורנס.
אה, ואם זה לא מספיק, הצמד התרגש לחשוף את הקרובCobra Kai - פסקול מקורי 3XLPמ-Mondo - חובה לחובבי התוכנית.
הנה עוד כמה פרטים מהאתר של Mondo:
"מונדו ומדיסון גייט רקורדס גאים להציג את הוצאת הוויניל הבכורה של התוצאה המדהימה של ליאו בירנברג וזאק רובינסון לתופעת הסטרימינג של נטפליקסקוברה קאי. סט הוויניל בן 3 הדיסקים כולל מוזיקה מ-3 העונות הראשונות של סדרת הלהיט, שאצרו על ידי המלחינים לאוספי מוזיקה עם נושאים: דיסק 1:קוברה קאי- שילוב של מוזיקה שמבקיע את הדוג'ו הכי גרוע בעמק, דיסק 2: MIYAGI-DO - מבחר מהמוזיקה שקולעת את משפחת לרוסו והקשרים שלה למורשת מיאגי, ואחרון חביב דיסק 3: FINAL FIGHTS - המוזיקה מכל שלושת פרקי הסיום הנפיצים של העונה. כל המוזיקה נבחרה ידנית, ובמקרים מסוימים הורחבה מצורתה המקורית, לקבלת המוזיקה המובהקת ביותרקוברה קאיחווית האזנה זמינה.
גרסת Mondo Exclusive מגיעה עם קלטת בונוס."
רכשו את הקולקציה המדהימה הזו כאן!
[לצד, שאלנו עלקוברה קאיעונה 4, עליה זך וליאו ענו בהתלהבות. עם זאת, על מנת להימנע מספוילרים, נמנענו מהדפסת תגובתם. די לומר, המעריצים הולכים לחפור את עונה 4!]
ג'ף איימס: מה משך כל אחד מכם לקוברה קאי?
רובינסון:אז כמה דברים, אחד מהם היה ליאו ואני, לפני כןקוברה קאיהוכרז, באמת לפני שידענו מה זה, ראיתי בטריידים שיש אקראטה קידתוכנית המשך שנוצרה על ידי YouTube Red וליאו ואני בדיוק עשינו פרויקט עבור YouTube Red - זו הייתה תוכנית קטנה בשםתשיר את זה!- והיה לנו את מערכת היחסים הזו איתם כרשת, אז חשבנו, "למה הסוכן שלנו פשוט יבדוק את זה, כי זה נראה מאוד בסמטה שלנו." אין לנו מושג מה ההופעה. לא ידענו שרלף מאצ'יו חוזר. לא ידענו שבילי זבקה חוזר. לא ידענו את הטון של ההופעה. לא ידענו כלום. רק אמרנו שיש לנו מערכת יחסים עם YouTube Red.
אנחנו גם אוהבים להזדהות כחובבי שנות ה-80, במיוחד אני. זה היה אחד הדברים שמשכו אותנו אל [הפרויקט]. ואז מה שבסופו של דבר קרה זה שהרכבנו סליל - סוג של סליל מפרט - כאילו, אנחנו לא יודעים מה אתה מבקש, אבל זה מה שאנחנו חושביםקוברה קאיצריך להישמע כמו. והרבה מהדברים על הגלגל הזה בהחלט תורגם למה שיש לנו עכשיו, כי [כש] ג'ון הורביץ, ג'וש הלד והיידן שלוסברג שמעו את זה, זה מיד צלצל. והם כמו, "איך הבחורים האלה ידעו למה אנחנו הולכים בלי לשמוע שום דבר על התוכנית או לקרוא את התסריט?" זה היה אחד מאותם דברים סינרגטיים שהיקום הפגיש אותנו. אבל גם חיפשנו את זה בצורה מאוד פעילה ובמקרה זה הסתדר ככה שהתמזל מזלנו.
קשורים: טיזר קוברה קאי עונה 4 מחזיר את הנבל של קרטה קיד חלק שלישי
מה היה בקלטת ההדגמה?
בירנברג:זה היה כל המוזיקה שלנו וזה היה שילוב של אקשן גדול - היה בזה מרכיב מאוד קולנועי כי הרקע של זאק ואני, כשהתחלנו בתעשייה, עבדו על כמה סרטים די גדולים. אז היו לנו סימני פעולה גדולים כדי להראות קצת את ההיקף הקולנועי והיו לנו הרבה יצירות בהשראת שנות ה-80 ש- לזאק יש את פרויקט המוזיקה המקביל הזה שנקרא D/A/D שהוא מדהים, קודם כל, ואוצר של סאונד היפ הופ - אבל אני חושב שמה שבאמת קשר את הכל זה לפני זה, עבדנו על כמה תוכניות קומדיה שבהן התבקשנו כל הזמן לכתוב "מונטאז'ים לאימון", אבל תמיד בתור בדיחה, כי כל תוכנית טלוויזיה בטלוויזיה, אם תעשה ממנה מספיק פרקים, מישהו יגיד, "אנחנו חייבים לעשות מונטאז' אימון משנות ה-80", כמו ברחבי החצר, לברוח מהמדרגות; והם תמיד רוצים סוג של שנות ה-80,סַלעִי-כמו, משהו בהשראת "עין הנמר".
שמנו לפחות אחד ממסלולי מונטאז' האימונים האלה על הגלגל הזה כי למרות שלא ידענו כלום על התוכנית, לא יכולנו לדמיין שהם יכולים לעשותקוברה קאיושמונטאז'ים לאימון יהיו חלק מרכזי מהמשוואה. אז שמנו את החזית והמרכז שם וכשנכנסנו לפגישה עם ג'ון, ג'וש והיידן, הם היו כמו, "זה מה שרצינו!" זה היה קרש קפיצה למערכת היחסים שלנו איתם. בעיקרון, ההצעה שלנו בפניהם בפגישה הייתה "אנחנו כל הזמן מתבקשים לכתוב מונטאז'ים של אימון משנות ה-80, וזו תמיד בדיחה! אנחנו רוצים מונטאז' אימון אמיתי בהשראת שנות ה-80 שבו אנחנו נמצאים בו עם הדמויות באמת!" והם היו כמו, "זו ההצגה שאנחנו עושים! בוא נעשה את זה!" והשאר היסטוריה.
אחד ההיבטים המעניינים של התוכנית הוא איך היא מסוגלת לצחוק על סרטי הקראטה קיד הקודמים ועדיין משמשת כסרט המשך.
בירנברג:בְּדִיוּק. ההצגה סופר מודעת לעצמה. אז, זה מצחיק את עצמו כנכס וזיכיון דרך אותם רגעים של מודעות, אבל זה אף פעם לא בדיחה.
איך אתה קובע כמה מהציון של ביל קונטי להשתמש לצד החומר החדש?
רובינסון:זה מתחיל בעיקר כהנחיה או בחירה יצירתית של היוצרים. הם בדרך כלל, במיוחד בשתי העונות הראשונות, יש הרבה [התקשרויות חוזרות] כשאתה חוזר לעולם הזה או כשאתה מציג מחדש דמות מדור קודם או מיקום כמו אוקינאווה, אלו זמנים שבהם הם כן רוצים להוריד חתיכת ציון מהקראטה קיד. או, אם יש דמות שחוזרת, אותו סוג של דברים. אנחנו באמצע העונה הרביעית שלנו, אבל יש לנו שלוש עונות עם המון נושאים שיצרנו לתוכנית שהם חדשים. אתה יודע, לג'וני יש נושא, לדניאל יש נושא וכו'. לכל אחד יש נושא ואנחנו מבלים הרבה זמן בשימוש בהם ומוציאים מהם הרבה קילומטראז'.
אני חושב שאנחנו נוטים לרצות להשתמש בהם כי זה סיפור אחר; ואנחנו מרגישים שכשהם בוחרים להשתמש בקונטי מסיבה ספציפית שזה באמת בגלל הנוסטלגיה הזו של, "היי, זוכר את זה מהסרט הזה?" יש מקרים שבהם אנו מצטטים חלק מהנושא של קונטי, ישנו נושא מסוים שאנו משתמשים בו לעתים קרובות למדי, אך אנו משתמשים בו שוב רק כאשר יש התייחסות מאוד ברורה למשהו מהסרט המקורי. אנחנו מנסים בכל כוחנו - עד כמה שאנחנו אוהבים את הנושא של קונטי ואנחנו מכבדים אותו והתוכנית מכבדת אותו - זו ההופעה שלנו. אחד האתגרים הגדולים ביותר שלנו היה, "איך אנחנו קוראים ללכת בדרכו של ביל קונטי?" אז אנחנו כל הזמן מודעים לזה. ואנחנו פשוט שמחים שהצלחנו לנווט בכל זה בהצלחה.
אני יכול רק לחנון קצת כאן, אבל אחד הרגעים המכריעים של העונה הראשונה של קוברה קאי היה הרגע שבו דניאל מתחיל להתאמן שוב, ואתה עובד ב"רגע האמת של דניאל", שלדעתי היה מבריק.
רובינסון:זו דוגמה מושלמת לכך שהחבר'ה ג'ון, ג'וש והיידן יודעים מתי לנצל את הרגעים האלה של קונטי, כי כשהם עושים זה חלק גדול מאוד מהסיפור וזו דוגמה מצוינת.
בירנברג:חלק עצום מהרגעים האלה שהצליחו כל כך היה שאלו הן ההקלטות המקוריות - כשהן גורמות לזה להישמע כמו 2021, בתולי או מסודר מחדש, או בשרני. זו ההקלטה המקורית. אז, זה אגרוף כפול של הנוסטלגיה הזו למעריצים.
איך הייתם אומרים שהמוזיקה התפתחה עכשיו, במיוחד בהתחשב באופן שבו התוכנית התרחבה בעונה 3 - נסיעה לווייטנאם, החזרת פנים מוכרות עוד יותר וכו'?
בירנברג:ובכן, זה פשוט נהיה יותר ויותר כיף להגיד לך את האמת, כי כמו שזך אמר, קבענו ערכות נושא לכל הדמויות, המושגים והיריבות האלה... יש כל כך הרבה נושאים ואתה מגיע לעונה, כמו עונה 3, שם פתאום אנחנו באוקינאווה עם דניאל ואנחנו חופרים על תורות מיאגי דו עתיקות. בינתיים, יש לך את קריז שכבר חזר מהמתים, בעצם, ועכשיו אתה מקבל את הפלאשבק הזה לווייטנאם ופתאום הופך אותו להרבה גוונים של אפור. חצי עונה אתה מעודד לו ובחצי השני אתה לא מעודד אותו, כמו במקביל. אנחנו בעצם פשוט יוצאים להשתולל עם ההתפתחות הנושאית שלנו ולמצוא דרכים נוספות לשזור דברים ולמצוא דרכים חדשות לפרש מנגינות או חומרים.
אני חושב שדבר נוסף שמרגש בזה הוא שמאגר ההשפעות של זאק ואני באמת נפתח כשאתה מתחיל להכניס לתוכו סרטי מלחמה בווייטנאם ואפוסי אנימה או סמוראים. פתאום, יש לנו רק עוד לשאוב ממנו השראה, כי זאק ואני, אנחנו מאוד אוהבים לעשות דברים מעוצבים בצורה כזו שזו מוזיקה חדשה לגמרי, אבל יכולה גם לעורר את אותה הרגשה שאתה עלול לקבל כשאתה. לראות סרט אנימציה או משהו כזה, או מערבון, או סרט מלחמה - אנחנו אוהבים להקיש על המשטחים האלה.
רובינסון:אנחנו כל הזמן, כאילו, קורצים, קורצים, דוחפים, דוחפים במוזיקה שלנו. אם אתה מקבל את זה, אתה מקבל את זה. והרבה אנשים מבינים את זה. לפעמים אתה לא מבין, פשוט תהנה!
קשורים: קוברה קאי של נטפליקס עונה 4 סוף סוף עוטפת את ההפקה
מה הדבר היחיד שהמופע הזה לימד אותך מנקודת מבט מוזיקלית כמלחין?
רובינסון:זו שאלה מעניינת. יש שני חלקים. חלק אחד הוא שזה לימד אותי שאני מסוגל לעשות דברים בדדליין קצר. (צוחק) אני מסוגל לשרוד פיזית ולעשות את זה. אז זה אחד. ואז ברמה יותר רגשית, זה הוכיח לי, אני חושב שהחלומות שלנו כמלחינים, באופן כללי, הוא לכתוב מוזיקה שאנחנו גאים בה, והתוכנית הוכיחה לי שזה אפשרי, להיות מסוגלים כדי להשתמש בהצלחה בקול שלך ולהרגיש סיפוק יצירתי. יש בזה הרבה עבודה קשה ביני לבין ליאו וכל הצוות שלנו שעוזר לנו. אני חושב שכולם פשוט נלהבים להפליא מהפרויקט. כל שנה, כפי שניתן לראות, זה פשוט דוחף אותנו לגבולותינו.
בירנברג:אני אגיד דבר אחד שלדעתי הוא ממש כיף עבורי ואני חושב שגם אני יכול לדבר בשם זאק, הוא לפתוח את הכוח של שיתוף הפעולה - וזאק ואני באמת ברי מזל בכך. אנחנו עושים הרבה דברים והרבה פעמים אנחנו עובדים בנפרד ולפעמים אנחנו עובדים ביחד וזה תהליך יצירתי אחר. כתוצאה מכך, אתה כותב דברים שלא היית כותב אחרת, כותב כאשר אתה סגור בחדר לבד. אני חושב ששנינו מאוד נהנים מהקבוע הזה הלוך ושוב במהלך החודשיים, כל שנה, שאנחנו עובדים עליוקוברה קאי- הם החודשים הכי כיפיים בשנה. כמו שזאק אמר, אנחנו פשוט יוצרים משהו שאנחנו סופר, סופר, סופר גאים בו, ולכן אני פשוט אסיר תודה שיש לנו את המוצא הזה.
