לסרט השלישי ברציפות, הסרט המקורי האחרון של פיקסארהופך לאדוםעקף את בתי הקולנוע ונשלח היישר לדיסני+. אמנם זה מאכזב שפרויקט נוסף של פיקסאר מפספס את יוקרת הריצה התיאטרלית, אך מהלך זה איפשר ליותר אנשים לראות את הסרט מהר יותר, וכמה נקודות דיון עליו צצו במדיה החברתית מאז יציאתו.
תלונה אחת שצצה הרבה באינטרנט היא שהסרט אינו "יחסי" מספיק כדי ליהנות מהם קהל רחב בהשוואה לסרטי פיקסאר אחרים. זה מוזר במיוחד בהתחשבהופך לאדוםהוא אחד מקומץ סרטי פיקסאר בלבד שמציג בני אדם כדמויות הראשיות, ומלבד הפנדה האדומה הענקית של כל זה - רוב הסיטואציות שהדמויות מוצאות עצמן הן כאלה שיכולות לקרות בחיי היומיום. אז התלונה הזו על אי קיום יחסי גומלין איננה מחליפה כלל כשהיא מונחת מתחת למיקרוסקופ.
בעוד שהרבה סרטי פיקסאר כוללים דמויות שאינן אנושיות, רוב הגיבורים שלהם הם גבריים, כאשר לעתים קרובות חלקות מסתובבות סביב מערכות היחסים שלהן עם דמויות גברים אחרות. חשבו על ידידות היריבות של וודי ובזוז ליורסיפור צעצועזיכיון, רמי עוזר ללינגויני למצוא אהבהRatatouille, והדינמיקה של האב-בן בין מרלין לנמו בלמצוא את נמווזה האחרון שמדגיש את הנושא עם ההערות הללו אודותהופך לאדוםמכיוון שבסיבה הסרט עוסק במערכת יחסים בין אם-בת, המקבילה הנשית של בונד האב-בן. שניהם עוסקים בילדים והורים העוסקים בסכסוך ובסופו של דבר מחזקים את מערכת היחסים ביניהם, אך רק אחד מקבל הערות על חוסר היחסות כביכול.
אנשי צבעים וחברי קהל שאינם זכר הותנו במובן מסוים ללמוד לראות את עצמם אפילו בחלקים של מדיה עם היעדר דמויות גבריות לא לבנות. הרעיון המונצח הוא שסיפורים על אנשים לבנים וגברים מיועדים לכולם, ואילו סיפורים על קבוצות חסרות ייצוג בתקשורת הם "נישה". אז מתיהופך לאדום-סיפור על משפחה אסייתית-קנדית הכוללת צוות שחקנים ברוב הנשים-משוחרר על העולם, הרבה אנשים שלא נופלים לאף אחת מהקבוצות האלה לא יודעים מה לעשות מזה. זה כאילו כל כך הרבה מהם לא יכולים להבין הזדהות עם שום דבר של דמויות שלא נראות כמו אותן חוות.
בטח, התרבות שהוצגה בהופך לאדוםשונה ממה שהרבה אנשים גדלו איתם. עם זאת, אם האנשים האלה היו לומדים להסתכל מעבר למאפיינים פיזיים בכל מה שקשור ליחסיות אופי, הם היו רואים שיש להם יותר משותף עם הגיבור מילין לי ממה שהם חושבים. מי לא נבוך על ידי הוריהם, חנון על משהו שנחשב "מעצורים", או דרמה משפחתית מנוסה?
בדיוק כמו איךלמצוא את נמוהצופים מעולם לא היו דגים שחיו באוקיאנוס, החוויות הבין -אישיות המוצגות בהופך לאדוםהם אוניברסליים, גם אם הספציפיות אינן. חשוב לראות תרבויות שאינן מתוארות בתקשורת, מכיוון שלא רק שהן יכולות לטפח הבנה חזקה יותר של אנשים שונים בעולמנו, הם יכולים לעזור לצופים לראות שאנשים לא כל כך שונים זה מזה כפי שחלקם עשויים להאמין.
