אחד המאפיינים המרתקים והמפורסמים ביותר להופעת הבכורה בפסטיבל הסרטים סלמדאנס השנה בפארק סיטי, יוטה הוא הסרט התיעודי של לין סאקס.סרט על אבא מיו-ComingSoon.net קיבלו את ההזדמנות לשוחח עם יוצר הסרט כדי לחקור את הפרויקט המאוד אישי שמתמקד בקשר שיש לילד להוריו וכיצד הוא מעצב אותם למי שהם יהפכו להיות.
קשור: ראיון CS: ריצ'רד סטנלי על פרויקט התשוקה שלו צבע מחוץ לחלל
במהלך תקופה של 35 שנים בין 1984 ל-2019, צילמה יוצרת הסרט לין זאקס סרטים בגודל 8 ו-16 מ"מ, קלטות וידיאו ותמונות דיגיטליות של אביה, אירה סאקס האב, איש עסקים בעל חיים ואיש עסקים חלוץ מפארק סיטי, יוטה.סרט על אבא מיהוא הניסיון שלה להבין את הרשת שמחברת ילד להורה ואחות לאחיה. עם קריצה לעיבודים הקוביסטים של פנים, חקר הקולנוע של סאקס את אביה מציע מבטים בו-זמניים, לפעמים סותרים, של גבר אחד שלכאורה לא ניתן לדעת שהוא בפומבי המרכז חסר העכבות של הפריים ועם זאת חבוי בסודות פרטיים. תוך כדי כך, סאקס מאפשרת לעצמה ולקהל שלה פנימה לראות מעבר לפני השטח של העור, את המציאות המוקרנת. ככל שהעובדות המדהימות מתגברות, סאקס כבת מגלה על אביה יותר ממה שאי פעם קיוותה לחשוף.
כשזה הגיע לצלילה לתוך הסיפור הזה וללמוד את רשת הסודות של אביה, סאקס לא ראתה בכך שהיא רוצה לספר סיפור אלא הייתה מעדיפה להתעסק בחומר ב"דרך תיעודית" כשהיא עקבה אחריו עם מצלמה ששואלת אותו שאלות.
"זה הפך את שיתוף הפעולה הזה ביני לבין אבי ליותר, במחשבתו, רציני או מקצועי או כיף כי זה היה כמו דבר יצירתי שעשינו במקום רק סרט ביתי", תיאר סאקס. "שנים מאוחר יותר, ברגע שחיית את החיים האלה, זה כאילו הסיפור הופך למשהו שמתפתח בצורה שמקבלת את הצורה והמבנה. אבל בהתחלה, זה היה רק שהיה לי את האבא המאוד מעניין הזה שהכרתי מההתחלה, ביום הראשון, ולפעמים זה היה מאתגר שיש לי אבא שכל כך שונה משל כולם. אבל אז, כשהפכתי לבוגר, אמרתי 'היי, אולי היה לי מזל שהיה לי אבא שלא פעל לפי הכללים, וזה היה מוטבע עלי".
סאקס גילתה שהאי-שיחה לפי מנטליות הכללים שהייתה לאביה בחיים, ידמם לפעמים לראיון אותו במצלמה, מכיוון שהיה ידוע שהוא נותן דחיפה לגבי שאלות מסוימות שהיא תשאל.
"הייתי אומר שהוא שיתף פעולה והוא היה משתף פעולה, אבל במובן מסוים, אולי הייתי אומר שהוא קבע את הכללים", אמר סאקס. "רק הרבה מאוחר יותר קיבלתי את התמונה שאבי היה, במובן מסוים, פרפורמר או שחקן על כמה במות. פשוט לא ידעתי כמה שלבים הוא עצמו, אלא הוא עצמו בדרכים שונות. קצת הבנתי שזה קצת כמו ציור קוביסטי, ציור של פיקאסו, שבו אתה אף פעם לא באמת מסתכל רק על חזית אחת, יש לך כמה חזיתות, אז פשוט לקח לי שנים להבין את זה".
הצלילה לחייו וסודותיו של אביה הייתה תקופה מרגשת למדי עבור סאקס, ולמד על נשים רבות ששמר בסוד ממנה ומאחיה, כמו גם על כך שהוליד ילדים עם הנשים האמורות. חקר המצב הזה, מתאר זאקס, היה חיוני כדי לקשור יחד את הנושאים של האופן שבו מקומו של האדם קשור לקשר שלהם להוריו.
"כשאתה מסתכל בתצלום ויש לך את השחורים הכהים ביותר ויש לך את האזורים הלבנים והמוארים האלה, ואז יש לך את כל הסקאלה שביניהם," אמר סאקס. "גם לי ולאחים שלי היו לנו הרבה רגעים נמוכים כי בתור ילד או כמבוגר, אתה מגיע לשלבים מסוימים בחיים שלך שבהם אתה חושב שאולי לא מבין מי אתה, לפחות כילד. גם אם אתה בן 30 או 40 או 50, אתה עדיין ילד של מישהו ואתה מבין את זה. אם זה ממשיך להשתנות, זה מאוד מטריד, וזה יכול להיות כמו תגובה סיסמית. אז במובנים מסוימים, הסרט עזר לי קצת לכייל את זה ולעבוד דרכו ולדעת שאני האדם שלי. אז זה דבר מאוד מיתי לומר, אני נפרד מההורים שלי, אני יודע שהוא או היא שם, אבל אני נפרד. אז אם אני יכול למצוא את זה, ואולי מצאתי את זה דרך יצירת הסרט, אז אני יכול להמשיך הלאה. זה היה מאוד מעניין לראות כמה אנשים, לא משנה מאיזה גיל, עדיין מנסים להתחשב במי שהם ביחס למקום ממנו הם באו".
לאחר שהחלה את הסרט התיעודי בשנת 84', זאקס החלה לצלם אותו על סרט 16 מ"מ וככל שהטכנולוגיה התפתחה עם השנים היא תעבור בסופו של דבר לסרט 8 מ"מ עבור חלק מהצילומים שלו, אך מצאה את עצמה חוזרת לטכנולוגיה הישנה יותר.
"הסוג היחיד של מצלמה שעקבית לאורך כל הסרט הוא סרט 16 מ"מ, החומר היחיד באמת היציב הוא סרט 16 מ"מ," אמר סאקס. "אפילו לדעת את זה מעצם היותנו בעסקי הסרטים או בתעשייה, כולם כל הזמן אומרים שהסרט מת, עכשיו אנחנו יכולים לומר שהקלטת מתה אבל הסרט עדיין קיים. החומר הזה בעיני רוב האנשים נראה הכי יפה, אז גם כשהטכנולוגיה הופכת יותר ויותר מתוחכמת או מתקדמת, יש סוג של שופע וסוג של הנאה אסתטית שמקבלים מהסרט. יש בסרט סצנה שבה אני עושה את הראיונות האלה עם אשתו השנייה של אבי ואחת מחברותיו, וזו צולמה ב-16 מ"מ עם סאונד. זה הרבה ציוד כי השתמשתי במצלמת 16 מ"מ גדולה וסוג כזה של אודיו מקצועי מאוד ואז נכנס וידאו וכולנו אמרנו, 'אוי, עכשיו זה קל, עכשיו הכל במצלמה אחת, סאונד, ותמונה.' אבל הבעיה היא שאתה מתפשר על איכות התמונה והיופי שלה בשביל הקלות שלה, אז תמיד חזרתי ל-16 מ"מ כי ממש נמשכתי לטקסטורה של התמונה".
עם הרבה חומר וסגנונות צילום שונים לאורך השנים, זקס לקחה את הזמן שלה לשפוך על הכל ולחבר את הכל יחד, וגילתה שאפילו חלק ממה שהיא חשבה על פגמים מתורגמים למעשה לסגנון מאוד מועיל של יצירת סרטים לנושאים שלה.
"כשצפיתי בחומר, לקח שנה לראות את כולם באמת ותמללתי הכל", משחזר סאקס. "הייתי מאוד מאוד ביקורתי על חלק מהצילומים שלי כי אמרתי, 'אוי, המצלמה רעדה או למה שמתי לב למה שנמסר לשולחן ולא מה האדם שיהיה - כל הדברים האלה אדם עושה בחיים האמיתיים. ואז חשבתי, אולי זה נהיה יותר אישי - זה לא שניסיתי למצוא תירוצים, אבל אולי זה מביא את הקשר הזה בין האדם שמאחורי המצלמה לבין האדם או כל מה שקורה מול המצלמה".
