אייקון גותי האגדי דייוויד ג'יי מדבר עם SHOCK.
קם מתוך האפר של הפאנק של שנות ה-70 וממזג אהבה לאמנות מופשטת וקולנוע אימה, תלבושת הרוק האפל האגדי של בריטניה באוהאוס המציא בלי משים את תת-ז'אנר הרוקנרול המכונה Goth.
אבל היה כל כך הרבה יותר בלהקה, יותר ממה שכל לייבל גס יכול להכיל. איש החזית של הבאוהאוס, פיטר מרפי, מקבל לעתים קרובות הרבה מהקרדיט על הסאונד והתדמית של הלהקה, אבל הדופק של הקבוצה היהפעימתו של המייסד, התמלילן והבסיסט דייוויד ג'יי.
המוזיקאי האייקוני היה, לאחר הקידה הראשונית של הבאוהאוס, ימשיך להקים את הקבוצה Love and Rockets עם חברי הלהקה דניאל אש וקווין הסקינס ואז ילך לשתף פעולה ולקשר עם אינספור אמנים, מתעסקים בכל סוג של סאונד. לעזאזל, הוא אפילו השתתף בביצוע שיר הנושא (עם אגו שזיף) לתוכנית הילדים הלוהטת של ניקלודיאוןהארווי בייקס.
אבל עכשיו, דייוויד ג'יי הוא משחק סולו, כרגע בסיבוב הופעות (SHOCK נותנת חסות לתחנת טורונטו של האיש ביום ראשון הקרוב בצ'רי קולה). לכבוד זה, ולכבוד מורשתו המתמשכת, ישבנו עם דיוויד ג'יי לראיון בלעדי.
הֶלֶם: קולנוע אימה היה חלק מהזהות היצירתית שלך כבר זמן מה, עוד מהשיר החתימה של באוהאוס "Bela Lugosi's Dead". האם אתה מעריץ של הז'אנר? האם תוכל לדבר על מערכת היחסים הזו וכיצד היא משפיעה על העבודה שלך?
דיוויד ג'יי: כן. כמובן שיש מגוון שלם של אימה שאני מעריץ. מהקלאסיקות המוקדמות כמו DRACULA בכיכובו של הילד שלנו, בלה, ופרנקנסטיין המקורי, לסרטי האימה הקשים למדי של שנות ה-60 ועד לאימה האיטלקית הטעימה והפסיכדלית של שנות ה-70, כמו SUSPIRIA של ארג'נטו ועד לסרטים האקספרסיוניסטים הגרמניים של שנות ה-20, את כולם אני אוהב אבל זה היה תת-הז'אנר האחרון שהשפיע במיוחד על באוהאוס בכל הנוגע לאווירה, תאורה ואסתטיקה.
הֶלֶם: ניהלתם חיים רבים אבל למה מעריצים יכולים לצפות מסיבוב ההופעות הזה? איפה הפוקוס יהיה?
דיוויד ג'יי: ההתמקדות היא באמת באינטימיות ובחיבור חיוני. ספונטניות היא גם חלק גדול מהמופעים האלה, ולעתים קרובות אני אקח את הקהל, משנה את רשימת הסט ולפעמים נוטש אותה לחלוטין. מספר סיפורים שעוררו איזו הערה אקראית. זה יוצר חוויה מאוד חיה ומרתקת עבור המהמרים וגם עבורי.
הֶלֶם: אתה משתף פעולה עם הרבה אמנים מעניינים, מאלן מור ועד Fairuza Balk. האם אתה מחפש את שיתופי הפעולה האלה? הם באים אליך?
דיוויד ג'יי: לא פעם הם באים אלי ואוהבים את זה, לזרוק אתגר או משימה.
הֶלֶם: בקצה Balk, בנאדם, אהבתי את הרצועה שהקלטת תחת השםמיליציית אהבה חמושה. יש עוד עבודה עם Fairuza באופק?
דיוויד ג'יי: כן, גם אני! פיירוזה היא אדם ואמני יוצא דופן. חזק מאוד. לא ראיתי אותה הרבה זמן ואין תוכניות לעשות שיתוף פעולה נוסף. עם זאת, ישנם כמה מאמצי שיתוף פעולה בצנרת שאני מאוד נרגש מהם. אחד שרק הושלם בדטרויט הוא אלבום בשם 'Carpe Noctem'. על זה אני שר וגם שותף בכתיבה ובהפקה עם המוכשר מאוד, ג'ושוע ג'יימס. הלהקה היא אנסמבל ג'אז סווינג גדול בן שנים עשר, The Theatre Bizarre Orchestra. עבור הפרויקט הזה אימצתי את השם הבדוי של MC Nightshade. אנחנו נוציא את האלבום על ויניל בלבד, בתחילה, באוקטובר עם כמה תאריכים לייב סלקטיביים בהמשך.
הֶלֶם: נראה שאתה אמן שמסתכל כל הזמן קדימה בניגוד לכרייה עקבית של העבר. האם זה המפתח לכל אריכות ימים יצירתית לדעתך?
דיוויד ג'יי: ובכן, אני חושב שזה עניין של לכבד את העבר (אם כי לפעמים חסר כבוד כלפיו יכול להיות בריא) כמו גם לשמור על סקרנות פעילה ונכונות לחקור גבולות חדשים ולפעמים אפילו למזג את כל האמור לעיל, וזה משהו שיש לי נעשה עם הפרויקט שהוזכר קודם לכן.
הֶלֶם: הילדים שלי אוהבים את HARVEY BEAKS. האם ההצגה הזו פתחה לך קהל מעריצים חדש?
דיוויד ג'יי: אגו שזיף הוא גאון! ואני לא משתמש במילה הזאת בקלות ראש. שמחתי כשהוא הזמין אותי לנגן בלחן הנושא של המופע המענג הזה. שיתפנו פעולה בפרויקטים אחרים בעבר, בעיקר המוזיקה למחזה שלי על רצח הדליה השחורה, 'השנת'ס ומוזה השטן' שנמצאת במרחק מיליון קילומטרים מ-HARVEY BEAKS! אני לא מודע לשאלה אם בסיס המעריצים שלי כולל כעת גדוד של ילדים בני שמונה, אבל אני אשמח מאוד אם כן...
הֶלֶם: האופטיקה היא שאתה כל הזמן עובד, אבל מה אתה עושה כדי להירגע? מה מביא לך הכי הרבה שלווה בימים אלה?
דיוויד ג'יי: כמו תמיד, להתכרבל עם ספר או סרט טוב, לעשות אמנות חזותית אבל יותר מכל, פשוט לשבת במרפסת עם אשתי במפלט שלנו בדרום קליפורניה, ללגום משהו מהמדף העליון ולהשתתף בסוג השיחה ש רק אנחנו יכולים לקבל…
