SHOCK מדבר עם יוצרי הסרט המטריד ביותר של 2015, GOODNIGHT MOMMY.
לילה טוב אמא,סרט האימה החדש של צמד הכותבים/בימויים האוסטריים ורוניקה פרנץ וסברין פיאלה, ייצא ב-Blu-ray ו-DVD ב-1 בדצמבר 2015 מבית Anchor Bay Entertainment ו-RADiUS. זה לא רק סרט האימה הרגיל שלך, מפחיד ומפחיד ממש טוב, הו לא. GOODNIGHT MOMMY הוא המועמד הרשמי של אוסטריה לשנת 2016 לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. זה שילוב סוער של שריפה איטית אירופאית ואלימות אירופאית מזעזעת קלאסית, שנראה שאנחנו פשוט לא מקבלים מסרטי אימה אמריקאים.
GOODNIGHT MOMMY יש טוויסט שכמה מבקרים אמריקאים כינו "צפוי בצורה מביכה", אבל אני למעשה חושב שזה גורם לך לרצות לעשות משהו דרסטי, כמו לדקור את עצמך עם סוג של כלי מטבח לא קטלני, לא בהכרח בצורה רעה. התמזל מזלנו לראיין את סוורין פיאלה ורוניקה פרנץ על GOODNIGHT MOMMY בדיוק בזמן לפרסום הרשמי בארה"ב. הוזמנתי לארוחת הערב האקסקלוסיבית שלהם שאליה הורשו רק עיתונאי האימה הטובים ביותר וגם סלבריטאים, כי אני חי סגנון חיים מרגש ואקסקלוסיבי של LA שרק אפשר לחלום עליו. שם דנו, בין היתר שאנשים מגניבים מדברים עליהם, בסרט שלהם. זה הלך קצת בערך ככה:
הֶלֶם: בתור אמריקאי, צופהלילה טוב אמאמזכיר סרטים אירופאים אחרים, כמו HAUTE TENSION של אלכסנדר אג'ה ו-FUNNY GAMES של מייקל האנקה. זה אטמוספרי, עם הצטברות איטית עד לאלימות איומה. האם אתה יכול לדבר קצת על סגנון העשייה הקולנועי הזה בניגוד לנטייה להפחדות וקלישאות זולות בסרטי אימה אמריקאים?
SEVERIN: ההשוואה של Haneke – אנחנו מאוד גאים שמשווים אותנו אליו כי איכות הקולנוע מאוד מדויקת ומדויקת במה שהוא עושה ובמה שהוא רוצה לעשות, וטובה מאוד, אז אנחנו מאוד אוהבים שמשווים אותנו לזה. אני חושב שסרטי אימה, לא משנה אם הם אירופיים או ארה"ב, ואולי אין כל כך הרבה מארה"ב בימינו, אבל אנחנו מרגישים שסרטי אימה טובים יכולים להתמודד וצריכים להתמודד עם נושאים ונושאים קיומיים. סרטי אימה יכולים לגרום לך לצפות בדברים שבדרך כלל היית מסיט את מבטם מהם, כמו מוות ואובדן, ואבל ודברים אפלים מאוד. אבל הם גורמים לך לצפות בו, וזה מה שסרטי אימה גדולים יכולים להשיג. אני חושב שאין כל כך הרבה מארה"ב בימינו, אבל אני חושב שזה קשור למימון. אנשים מפחדים מדי לתת כסף עבור סרטים שהם לא כל כך בטוחים בהם, אם הם יצליחו או לא. זה לא כל כך קשור לסרט אלא בביטחון כלכלי. באוסטריה, הסרטים ממומנים על ידי המדינה, אז ברגע שאתה מקבל את הכסף אתה בעצם חופשי לצלם אותו איך שאתה רוצה, גם אם זה מסוכן או אפל. אז זו הסיבה שבימינו זה קצת יותר קל באירופה.
הֶלֶם: זהו סרט הז'אנר הראשון שלך. בראיון קודם אמרת, "רצינו לעשות סרט שמשתלט פיזית על הקהל וגורם להם לצמרמורת או להזיע או לצרוח". מַדוּעַ?
SEVERIN: זו התגובה שאנחנו רוצים אם נלך לקולנוע. באוסטריה, זו בעיקר תרבות תיאטרון/אופרה שבה אתה נשען אחורה וצופה במה שאתה רואה ומהרהר בו, אתה כל הזמן חושב אבל לא חווה משהו. אנחנו מרגישים שקולנוע בצורתו האידיאלית הוא משהו שגורם לך לחוות ולהרגיש משהו עם הגוף שלך. זה גורם לך להראות תגובות גופניות. באופן טבעי, אנחנו רוצים שהקהל יחווה את זה עם הסרט שלנו. זו המחמאה הכי גדולה עד כה: ששני צופים התעלפו.
הֶלֶם: אמרת שההשראה ל-GOODNIGHT MOMMY הגיעה מתוכנית הטלוויזיה Extreme Makeover וכיצד ילדים בתוכנית ההיא מגיבים להוריהם לאחר הניתוח. אבל מדובר גם בכוח ובדינמיקה משפחתית. מדוע סרט אימה הוא הדרך המושלמת לחקור את הנושאים הללו על כוח, מסכות ודינמיקה משפחתית? מה יש באימה שמאפשר לנו לספר סיפורים, כמו הסיפור הזה, שאנחנו לא יכולים לספר באמצעות ז'אנרים קולנועיים אחרים?
SEVERIN: מסרט אימה קשה מאוד לברוח. בצורתו האידיאלית, הוא מאוד מותח, אז אתה צריך להישאר עם זה. המשפחה היא תמיד קדושה; קשה לדבר על נושאי אמון טאבו. אם הקשרים בין האם לילד נשברים, זה משהו שאתה לא באמת מקבל את ההזדמנות לדבר עליו בפומבי, כשאנשים מקשיבים וצופים. סרטי אימה מרגשים: אנשים שצופים רוצים ליהנות. הם רוצים להתרגש. אחרי שההתרגשות נגמרת, הם רוצים להתחיל לחשוב, אולי משהו נשאר איתם.
ורוניקה: וכמובן, סרטי אימה עוסקים בפחדים. הפחד מהמוות, אבל הפחד הוא רגש בסיסי ונורמלי, לכולם יש את זה, וצריך לדבר על זה. אני חושב שאפשר לעשות סרט אימה כמעט על כל נושא. אנחנו כותבים סרט חדש, זה סרט אימה, הוא היסטורי והוא על צעירות מדוכאות. זה מדבר על דיכאון, ופחד מהחיים, באופן כללי, אז יש הרבה בעיות שאתה יכול להתמודד עם סרטי אימה. רעיון נוסף שיש לנו לסרט אימה הוא בהשראת משבר הפליטים הנוכחי באירופה. אתה יכול לעמת אנשים עם דברים שהם לא רוצים לראות כי אנחנו יכולים, בצורה מרגשת.
הֶלֶם: אנחנו מתעניינים כיצד גברים ונשים עובדים יחד כשותפויות בימוי בסרטי אימה. לאחרונה כמה צוותים גברים/נשים הוציאו כמה סרטי ז'אנר נהדרים באמת, כמו ראניה אטייה ודניאל גרסיה עם סרטם H, כמו גם הלן קאטט וברונו פורזאני על THE STRANGE COLOR OF YOUR BODY'S TEARS, למשל. איך מביים סרט אימה ביחד עם אדם אחר?
SEVERIN: אנחנו מרגישים שהדבר הראשון והיחיד שחשוב הוא שאתה מרגיש אותו דבר, שאתה אוהב את אותם הסרטים, שאתה חולק חזון של איך קולנוע צריך להיות. זה מאפשר לכם לעשות סרט ביחד. חוץ מזה, זה קל. אם זה לא קשור לאגו שלך ולהיות צודק ולהילחם כל הזמן, אלא בסרט ובהשגת החזון שלך, אז קל לעשות את זה ביחד. ההבדלים בינינו, כגבר ואישה, מעשירים את הסרט כי הוא מוסיף לו נקודות מבט שונות. לוורוניקה יש אולי פרספקטיבה אחרת מזווית ממה שיש לי, אבל אנחנו רוצים לעשות את אותו הסרט, אז הפרספקטיבות האלה הופכות אותו לסרט עשיר יותר. אנחנו רואים בזה הזדמנות לשני מוחות לעבוד על תסריט אחד וסרט אחד. אף פעם לא רבנו, אף פעם לא רבנו, ותמיד חשבנו אותו דבר.
ורוניקה: אנחנו אוהבים לשחק אחד עם השני ועם הקהל, השיטה הזו היא משהו שאנחנו מאוד אוהבים. אז כשכתבנו יחד היינו מספרים אחד לשני את הרעיונות ומספרים את הרעיונות אחד לשני וכל אחד היה הקהל הראשון עבורו. אני חושב שזה יתרון עבורנו. אני באמת סומך על [סוורין], וזה הדבר הכי חשוב. ולהיפך.
הֶלֶם: הרשו לי להקדים את השאלה הזו ואומר שאני מרקסיסט ענק, אז אני שם לב לדברים מהסוג הזה. התפאורה: זה בית ענק, עם הרבה מקום סביבו. האמא היא מגישת טלוויזיה. אלה אנשים מאוד עשירים בבית מאוד מבודד, עשיר. למה בחרת להפוך אותם למעמד גבוה? האם זה היה אך ורק בגלל שניתוח פלסטי הוא יקר, או שהיו סיבות אחרות?
SEVERIN: רצינו להיפטר מכל מה שיסיח את דעת הצופה מהקונפליקט המרכזי, כמו אנשים אחרים. הבית היה צריך להיות מבודד, כי לא רצינו יותר מדי דמויות אחרות בסביבה. אנחנו מרגישים שאם היינו מספרים את הסיפור על אנשים עניים, היו להם בעיות אחרות מאלו שמתוארות בסרט. בשביל סוג כזה של סיפור אתה צריך סוג כזה של אנשים.
צפו בטריילר של GOODNIGHT MOMMY למטה:
