הגיע הזמן לחזור לגלקסיה רחוקה רחוקה. בין סדרת האנתולוגיה המצוירת המתמשכת של מארוול,מה אם…?, הגיע הזמןמלחמת הכוכביםלהיכנס איתו לז'אנרמלחמת הכוכבים: חזונות, אנתולוגיה מונפשת המתרחשת בעולם של קרבות חרבות אור, גבישי קיבר והרגשה רעה עקבית לגבי זה.
העידן המודרני שלמלחמת הכוכביםהפך לקיטוב, כשהמעריצים חלוקים בדרך כלל לגבי איכות טרילוגיית ההמשך. חלקם מתחו ביקורת על הזיכיון על כך שהוא הולך בדרך בטוחה מאוד (מינוסאחרון הג'דיי), נצמד לנוסחה נוסטלגית שנועדה לפנות להמונים מבלי שיהיה לה הרבה עומק. לעומת זאת, אחרים העריצו את ערך הבידור של עידן דיסנימלחמת הכוכביםסרטים.
מלחמת הכוכביםמצאו הצלחה הרבה יותר גדולה עם סדרת הטלוויזיה של דיסני+ שלהם, עםהמנדלוריאן,האצווה הרעה, והעונה האחרונה שלמלחמות המשובטיםכולם זוכים לשבחים מהמבקרים והקהל כאחד. למרבה המזל, הסדרה הזו היא אחד הפרויקטים הטובים והשאפתניים ביותר שלהם עד כה.
חזיונותמקבל סגנון אנימציה שונה מקודמומלחמת הכוכביםטלוויזיה, כגוןמלחמות המשובטיםומורדים. דיסני ולוקאספילם שיתפו פעולה עם שבעה אולפני אנימציה יפניים כדי ליצור סדרה של סרטי אנימה קצרים שמציעה נקודת מבט רעננה ומרגשת על הזיכיון, וזה משתלם בהיקפים. זה היה כיוון מרתק לקחת זיכיון אהוב מאוד. הוא משלב ביעילות עולם נבדל להפליא עם סגנון אנימציה שיש לו עוקבים עצומים משלו, מה שנותן לחובבי אנימה ומדע בדיוני משהו ליהנות ממנו.
ברגע שצפיתי בבכורה של הסדרה, ידעתי שזו תהיה חוויה יוצאת דופן עבור הקהל. הפרק הראשון, שכותרתו "הדו-קרב", הוא בשחור-לבן, והוא שואב השראה לא רק מהפרק של ג'ורג' לוקאסמלחמת הכוכביםאלא גם מההשראה של לוקאס עצמו עבור הזיכיון.
הבכורה מרגישה מושפעת מהסטיילינגים הקולנועיים של אקירה קורוסאווה, והיא מאוד מרגישה כמו תוצר של סרט יפני של שנות ה-50, עם חוסר השלמות של מצלמות הקולנוע שנוספו לאנימציה. פיסות הצבע בבכורה זו מגיעות מהחרבות האור ומברגי הבלסטר.
הצבת הבגדים והמיקומים המיושנים של שנות ה-50 בשחור ולבן עם טכנולוגיה עתידנית צבעונית היא בחירה סגנונית מדהימה שעובדת כל כך טוב לפרק. משם, התוכנית ממשיכה בהתמודדות הניסיונית שלהמלחמת הכוכבים. יש לנו אנימציה דו-ממדית מרשימה מלאה בסטייל. כמה סצינות נראות ממש מתוך סרט של Hayao Miyazaki, והצילומים המעוצבים להפליא תואמים באופן מושלם את הסיפורים העשירים מבחינה רגשית שיוצרי הסרט היפנים האלה רצו לספר.
לכל פרק בתוכנית יש קול מובחן. אולי הסדרה נעזרת בעובדה שהתוכנית אינה קאנון, וכתוצאה מכך, הכותבים לא היו צריכים לכתוב בגבולות הקייםמלחמת הכוכביםסרטים. כמובן, אנחנו רואים כמה פרצופים מוכרים פה ושם, אבל זה מרענן שהתוכנית לא צריכה להקים סדרה אינסופית של סרטי המשך וספין-אוף.
יש כל כך הרבה תשוקה מאחורי כל פרק, שהתלונה האמיתית היחידה שיכולה להיות היא שהפרקים קצרים מדי, וכל אחד מהם הקים דמויות חדשות אחרות שאין לנו זמן להשקיע בהן במלואן. בחלק מהפרקים אולי אפילו יש אתה משתוקק לגרסה עלילתית של הסיפור.
בחזית הסיפור, הסדרה הזו עדיפה בהרבה על טרילוגיית ההמשך. רבים מהפרקים עוסקים ביחסים משפחתיים שמובילים לרעיונות מרתקים, וכמה מקטעי הפעולה הם באמת מהטובים ביותר שראינו מהזיכיון.
ככל שהפרקים קצרים, רובם מרגישים אפיים בקנה מידה. אבל התוכנית לא חוששת שיש פרק כמו "Tatooine Rhapsody", פרק עם סיכון נמוך על להקת רוק שזקוקה להופעה המושלמת. לא כל פרק אולי חזק כמו חלק אחר, אבל כולם שונים ומשעשעים.
זה מרענן שיש סיפורים שמרגישים כמו סיפורים של שוברי קופות של דיסני ישנים ולא מודרניים שנועדו למשיכה המונית. עם קולות יצירת סרטים ייחודיים ואנימציה מענגת,מלחמת הכוכבים: חזונותהוא ניסוי יוצא דופן שעשוי להשאיר את מעריצי התוכנית לרצות עוד.
צִיוּן: 8/10
כמו של ComingSoonסקירת מדיניותמסביר, ציון של 8 שווה ל"נהדר". אמנם יש כמה בעיות קטנות, אבל ציון זה אומר שהאמנות מצליחה במטרה שלה ומשאירה השפעה בלתי נשכחת.
