המסקנה למיני-סדרה האחרונה של מארוול,אביר הירח, נחת על דיסני+. "אלים ומפלצות" הוא הפרק השישי והאחרון בסדרה הזו, ומחזיר אותנו לרגעים שלאחר ארתור הארו (אית'ן הוק) ירה למוות במארק ספקטור (אוסקר אייזק) בפרק 4. סיום שמתחיל עם מותו של הגיבור הוא די בחירה יצירתית. הארו מחזיר את האושבטי כדי להשלים את הטקס בגמר מרתיע שנותר מספק מספיק כדי לסיים את אחד המיזמים המרתקים ביותר של מארוול בז'אנר גיבורי העל.
טאוורט עוצר את ליילה מלתקוף את הארו, ואומר שהם זקוקים לעזרתו של חונשו. זה הפרק שמפתח את כוחו של הארו כנבל, כשסוף סוף אנחנו מקבלים יותר מהכוח שיש לו ולכת שלו. הארו הורג כמה מהאווטרים ומשחרר את עמית. ליילה מסרבת להפוך לאוואטר של חונשו, שכן פעם אחת, התוכנית מבלה זמן לא מבוטל ללא הגיבור. זה מבסס את אירועי פרק 5 כאירועים שהתרחשו בראשו של ספקטור, מה שמציע יותר הקשר לטוויסט של התוכנית תוך שהוא נשאר מופע מרגש.
ספקטור עומד בשדה הקנים, והוא מחליט לחזור לסטיבן גרנט. מערכת היחסים ביניהם מרתקת למדי, וכך גם האבולוציה שלהם לאורך התוכנית. זה יכול לפעמים להרגיש כמו דינמיקה של שוטר חבר המתרחשת בתוך אדם אחד, שזה רעיון מקורי שיכול לבוא לידי ביטוי רק דרך הדמות הזו. השניים בורחים מדואט, וחונשו מחזיר את מון נייט בתנאי שישחרר אותם לאחר שעמית כבר לא מהווה איום. זה מקסים לראות את מון נייט ומר נייט חוזרים לפעולה ועובדים יחד כיחידה כשהם מספקים סצנת קרב כוריאוגרפית היטב שהבמאי מוחמד דיאב מנהל בדיוק רב.
בינתיים, ליילה נענית להצעתה של טאוורט להפוך לאוואטר הזמני שלה. ליילה הופכת לחרפושית ארגמן בסיבוב מפתיע, נלחמת לצד מון נייט כגיבורי על. יש רצף אקשן של צילום רחב נע שמזכיר אתאולדבויוכשהירח נייט, מר נייט והחרפושית ארגמן יתמודדו עם הארו על הקרקע בזמן שחונשו נלחם באמיט מוביל לרצף אקשן אחרון מרתק שהיה צריך להיות ארוך יותר. למרבה הצער, הקרב נמשך רק כחמש דקות, ואפשר היה לעשות יותר עם הפעולה כי הפעולה שאנו מקבלים היא פנומנלית.
ההיבט המאכזב ביותר של הפרק הוא כאשר גם ספקטור וגם גרנט, מתעוררים ומגלים שהארו הובס. כך בחרו הכותבים להתגרות ברעיון של אישיות שלישית, אבל זה היה צריך להיעשות הרבה קודם בתוכנית. אם האישיות השלישית של הכותבים הייתה מנצחת את הארו, זה היה הרבה יותר מספק לראות את הקרב יורד, ואז אנחנו מגלים שלא ספקטור ולא גרנט הם שניצחו אותו. ההפסקה של הדמות מרגישה כאילו הפרק דילג על מה שיכול היה להיות הרגע המרגש ביותר בתוכנית.
כשחונסו דוחקת בספקטור להרוג את אמיט לפני שהיא יכולה להרוג עוד אנשים, ספקטור מבינה שחונשו מנסה למנוע מאמיט לעשות את הדבר שהוא עושה בעצמו, ולקחת ממנה את הבחירה. השאלה הפילוסופית שבלב הסדרה עולה שוב, ואחרי שאנו מקבלים שוב סצנה קצרה בבית המקלט, ספקטור מתעורר שוב בדירתו. הפרק מסתיים, אבל זה מרגיש כאילו היה עוד מה לפתור. הייתה צריכה להיות יותר החלטה עם ליילה וכיצד היא הגיבה לכוחותיה, כמו גם ליחסים שלה עם ספקטור. התוכנית מרגישה כאילו היא בילתה את כל רגעי האופי שלה בפרק הקודם ולא הביאה שום דבר ממנה לידי מימוש בגמר.
סצנת אמצע הקרדיטים מציגה את הארו שהוצא להורג על ידי האישיות השלישית, ג'ייק לוקלי. הרגע הזה נקבע לאורך כל התוכנית, וזה החלק הכי מעניין בפרק. בסך הכל, האביר הירחפינאלה עשתה את כל מה שהיה צריך לעשות בעודה מרגישה ממהרת. זה מוזר שסיום העונה היה הפרק הקצר ביותר של התוכנית כשהייתה לו משימה נרחבת יותר מכל פרק קודם. עם זאת, התוכנית נטולת קשרים למאפיינים אחרים של היקום הקולנועי של מארוול, ומציגה גיבור רענן ומרגש ליקום הולך ומתרחב. אנחנו יכולים רק לחכות בנשימה עצורה כדי לראות אם תהיה עונה שנייה ואילו פרצופים מוכרים נוכל לראות אם וכאשר יגיע הזמן.
צִיוּן: 7/10
כמו של ComingSoonסקירת מדיניותמסביר, ציון של 7 שווה ל"טוב". קטע בידור מוצלח ששווה לבדוק, אבל אולי לא מושך את כולם.
