הגענו לזה, סוף סוף, לגמר הגדול של תוכנית הטלוויזיה הטובה ביותר של מארוול עד כה. עושהאביר הירחלצאת בחבטה? האם הוא קושר בתמציתיות את כל הקצוות הרופפים שלו? קורה משהו לשיער של איתן הוק? האם אחת מהתחזיות שלי הייתה נכונה? המשך לקרוא כדי לגלות.
לא התביישתי מההערצה שליאביר הירח. יש הרבה אהבה בתוכנית הזו, מהדמויות למיתולוגיה המצרית ועד לבחינה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית. צמד הפרקים שהובילו למערכה האחרונה העלו את האקשן העל-הרואי על השריפה לטובת דרמה מונעת אופי; וקרדיט לכותבים, לבמאים ולמפיקים על כך שהם נשענים יותר על דרמה בהימורים גבוהים מאשר על חטיפות מטורפות.
עם זאת, הגמר הרגיש כמו צעד אחורה אל הטריטוריה המוכרת של מארוול. מחזה ה-CGI שולט בזמן הריצה הקצר של 45 דקות, כאשר טיטאנים גדולים מתנגשים מול הפירמידות הגדולות של גיזה וגיבור העל הטיולארי מגיע לעצור את ארתור הארו אחת ולתמיד. אמנם קצת התאכזבתי מהקטעים המיותרים, חסרי ההשראה ברובם, אבל אני מבין את הצורך שהתוכנית תצא ברעש. אתה בהחלט יכול לראות לאן הלך כל הכסף!
קשורים: באילו סרטים וטלוויזיה של מארוול לצפות לפני דוקטור סטריינג' 2
ארתור
הפרק מתחיל כאשר ארתור מחזיר את עמית מהגופה של מארק. אני עדיין לא לגמרי בטוח למה הנבל הרך שלנו רוצה לשחרר את עמית מהקבר שלה - ולמה לקח לו כל כך הרבה זמן למצוא את האל המושפל מלכתחילה. האם הוא באמת נזקק לעזרתו של מארק/סטיבן כדי למצוא את האוצר שלו? וברגע שיש לו אותה ברשותו, מה העומס? אפשר לחשוב שאחרי מסע ארוך כל כך ארתור והצוות שלו ירצו ללכת לחגוג או לישון או משהו.
טיפיט: אהבתי איך ארתור בעצם די מכבד את מארק/סטיבן ואת "מי שעוד עשוי להיות שם." עבור נבל המשתוקק לחסל את רוב אוכלוסיית העולם - אני מתכוון, בחייך, כמה אנשים באמת יאזנו את הכף? - הוא בטוח עוקב אחר קוד אצילי מאוד.
בכל מקרה, אחרי קצת פעולה של ליילה - זכור, היא יכולה לדאוג לעצמה - ארתור מצית את המקל הקסום שלו ומתחיל רשמית את משימתו "לרפא את העולם". עריצים, אמירי? התחנה הראשונה שלו היא תא אגרה שבו הוא תולש את הנשמות מסוכנות הסיור המצרית בלי להזיע. בזמן שאנשיו מתכוונים לעזוב, ליילה, בתחפושת, קופצת ממיטת משאית וגורמת לדקור את ארתור. אלא שאחת הגופות על הקרקע קוראת לה: "לילה, חכי. אני האלה טאוורת."
כן, זה קורה.
Taweret, הלא הוא ההיפופוטם המקסים הזה מהפרק הקודם, אומר ליילה שמארק/סטיבן מנסה לחזור לחיים ושהוא יזדקק ל-Khonshu כדי להילחם בארתור. היא גם אומרת שליילה יכולה להיות האווטאר שלה. האמת, לא ציפיתי שלטאוורט תהיה נוכחות רבה בסדרה, וגם לא חשבתי שהיא וליילה יצטרפו כאחת כדי ליצור גיבור-על חדש לגמרי. אבל הדברים האלה קורים בחוברות קומיקס.
לשכת האלים
בתוך הפירמידות, האלים האחרים משחקים את אונו כאשר ארתור פורץ דרך הדלת והורס את כולם מחוץ למצלמה. בכנות, יש כמות מדהימה של אלימות מחרידה מחוץ למצלמה שמתרחשת בפרק הזה. זה בסדר מכיוון שהפעולה כנראה לא הייתה מסתכמת בהרבה לראות איך האלים ב-Moon Knight הם "שופטים, לא לוחמים". כמו סרט טוב משנות ה-80,אביר הירחחותך את השומן ומדלג ישר ליסודות.
בינתיים, ליילה מגלה את האושבטי של חונשו והציפור הזקנה והמעצבנת לא מבזבזת זמן בניסיון לגייס אותה כדמותו הבאה. למרבה ההפתעה, ליילה מסרבת בתוקף לראות איך הוביל את מארק לשיגעון כמעט. "נעבוד יחד בלי שאשעבד את עצמי!" חוץ מזה, יש לה עוד אלת חיות שמחכה לגופה (?). (האם זהבֶּאֱמֶתכל מה שנדרש כדי לשמור על חונשו האדיר? פשוט "לא תודה אחי. אני בסדר?")
כמו כן, אני עדיין לא בטוח למה אנחנו שונאים את חונשו כל כך. הוא מקפיד על סטנדרטים אתיים מפוקפקים, כמובן, אבל נראה שיש לו כוונות טובות. האם זה קריאת השם? בגלל זה אנחנו לא אוהבים אותו? או שמא העובדה שהוא נשמע בדיוק כמו ליאם ניסן אבל בעצם מדובב על ידי פ. מארי אברהם שמניעה את כולנו באטיות?
ארתור מפסיק לנסוע מספיק זמן כדי לשחרר את עמית, שמתגלה כתנין ענק, מעובד להפליא, המדובב על ידי השחקנית והמפיקה הירדנית סאבא מובארק. מעניין שהיא מיד מציינת שהקשקשים של ארתור אינם מאוזנים - זה שיפוטימַמזֵר!- אבל בוחרת בו כדמות הבא שלה, בלי קשר. ארתור לא נראה מרוצה מדי מהסידור הזה אבל נענה להצעה בהכנעה כי היא הגיעה מתנין ענק עם ראסטות.
(אגב איתן הוק נהדר בסצנה הזו.)
עמית עושה לעזוב את ערכת הפירמידה, אבל חונשו מופיע ומיד מתקבל בברכה: "חונשו, הזמן לא היה טוב לך." אוץ'. העלבון אינו משלב את הציפור כי, ובכן, הוא שלד וכנראה מעולם לא נראה טוב יותר. הצמד החליפו דקירות מילוליות בזמן שהתלמידים בודקים את שעוניהם.
מארק
13 דקות לפרק האחרון שלאביר הירח, סוף סוף אנחנו משיגים את מארק שממשיך להציץ אל שדה הקנים הזהוב. הוא ללא ספק תוהה מה עושים במקום כזה - להכין לחם? - אבל אין זמן פנוי! טוֹב,לְאַחַרשיחה מהירה עם טאוורת, שבאופן מרשים כנראה נמצא בשני מקומות בו זמנית. לעזאזל, אלוהים!
מארק מחליט שהוא לא יכול לחיות בלי סטיבן וחוזר אל הדואט כדי להשיג אותו. ("עזוב עכשיו ולעולם לא תוכל לחזור," בוכה טאוורת ומתעל את הפנימיות שלהכל הכלבים הולכים לגן עדן.) התוכנית הזו בעצם יוצאת לפועל ללא תקלות והזוג חוזר לארץ החיים.
אני קצת מסוכסך עם כל הקשר הזה. מארק מחליט לחלוק את הגוף/נפש שלו עם אישיות אחרת? זה לא בדיוק מהמוח יפהאמר לנולֹאלעשות? כלומר, אני מבין שכולנו אמורים לאמץ את חוסר השלמות שלנו, אבל אני לא ממש בטוח מה המסר כאן. הפרעות נפשיות זה מגניב כל עוד האלטר אגו שלך הוא בחור בריטי ידידותי? בכל מקרה, מארק וסטיבן הם עכשיו אחד, לטוב ולרע, וכל אחד מבלה את שארית הפרק בשליטה על גופו של מארק - אלא שהפעם בצורה ידידותית יותר.
קשורים: הטריילר והפוסטר של אובי-וואן קנובי מתגרים בשובו של דארת' ויידר
בגלל זה
בחזרה לפירמידה, חונשו מנסה לשכנע את אמיט לא להיות רשע. "אל תקשיב לו," ארתור מתנפל. "הוא רק רוצה להשאיר אותך כבול." תודה על תרומתך, ארתור. בסופו של דבר, הדיבורים מפסיקים, ומתהווה סמאקינג אל מול אלוהים של CGI. חונשו מבאס בעיקר - "אני בוחר במחיקה על פני רחמים!" - אבל פתאום מרגיש את נוכחותו של מארק ומיד הופך את משרתו לאביר ירח.
יש פעימה מביכה שבה מארק/סטיבן דנים בסידור החדש עם חונשו באמצע המדבר. "אתה תנהל משא ומתןעַכשָׁיו," אל הציפור צווח. ברור שחונשו מודאג יותר מגורלו של הפלנטה מאשר הגיבור הראשי שלנו. בהיותנו סדרת היקום הקולנועי של Marvel Cinematic Universe נמוכים, אנחנו הולכים עם הקטע כי אין לנו ברירה.
(אני בכנות לא דוגלת בפרק הזה. אהבתי את זה, נשבע!)
בשלב מסוים, Moon Knight מזנק לאוויר ויוצר סמל Moon Knight דמוי טים ברטון מעל הירח, וזה מגניב כמו שזה נשמע.
ליילה
אי שם בקבר, ליילה מגלה שהיאחוֹבָהלהפוך לאוואטר של Taweret. יש חלק מצוין שבו השחקנית מאי קלאמאווי מנהלת שיחה כמו של מארק/סטיבן עם ההיפופוטם, ועוברת הלוך ושוב מאלה מסוחררת לבת תמותה המומה באמת. לאחר מכן אנו זוכים לראות את הפיכתה של הדמות ל...וונדר וומןחרפושית ארגמן גדושה בכנפיים דמויות בז. אפשר היה לחשוב שיידרשו לאישה הצעירה כמה ניסיונות לחדד את כוחותיה - כמו סטיבן. לֹא. ליילה טסה בלי שום שיהוק ולמעשה עוסקת באיזה קרב רוצח.
אביר הירח
הגיבור שלנולְבָסוֹףמגיע לפירמידה ומוצא עמית גדול מימדים הממתין לארתור להשלים טקס. (התלמידים מתרוצצים ברחבי מצרים ושופטים אנשים באופן שלא יהיה דומה ל-Supermarket Sweep.) Moon Knight וארתור נועלים עיניים ומסתערים קדימה, משחזרים את החלק הזה.איש הפלדהשבו סופרמן וזוד התעמתו בבסיס בניין.
חונשו מגיע וגדל לגובה דומה לזה של עמית - במקום, אולי, גבוה יותר כדי שיוכל לקחת אותה בקלות? או, האם זה הגבוה ביותר שכל אחד מהאלים יכול להגיע? - והלוחם ממשיך בקרבם. (אפקטי ה-CGI כאן למעשה ממש מרשימים.) נראה שאף אחד בגיזה לא שם לב או אכפת לו הרבה משני הטיטאנים שמטיפים זה את זה באנדרטה האהובה שלהם. זה עוזר שהקרב האלים לא יוצר הרבה רעש, שכן אפילו משפחה שעוסקת בארוחת ערב בחוץ נשארת בורה לגבי ההתרחשויות המתרחשות ממש במורד הרחוב.
מון נייט וארתור יוצאים לרחובות כדי להמשיך במאבקם. הגיבור שלנו מקבל בעיטה בתחת שלו, אבל ליילה מגיעה ומשתמשת בכוחה של גדות כדי להפנות את כוחות הצוות של ארתור בחזרה אליו. קרבות נוספים מתפתחים, חלק ניכר מהם מובן בצורה מרשימה. מארק וסטיבן משתמשים בתורות בכוחות אביר הירח שלהם נגד ארתור, בעוד שליילה אכן מתמודדת עם המגוון הגדול של הרעים; ואפילו יש לו זמן לענות בחיוב כשנערה צעירה שואלת: "האם אתה גיבור על מצרי?" מה אם היא הייתה אומרת לא?
בשלב מסוים, הלחימה נפסקת. ארתור מנצח על תוקפיו. הוא צריך רק לסיים את העבודה... אבל אנחנו מקבלים את אחד מהחתכים המרושעים האלה שקופצים קדימה בזמן כדי להראות את התוצאות האלימות של הקרב. כעת, מארק עומד מעל גופו המעוות של ארתור, גרזן לראשו. "זה לא היית אתה, נכון," שואל מארק את סטיבן. לֹא. משהו לא בסדר.
אין זמן לדאוג בקשר לזה עכשיו. עמית ניצחה במאבקה נגד חונשו וחייבים להפסיק אותה. מארק/סטיבן וליילה גוררים את ארתור לפירמידה ומבצעים כישוף כדי לקשור את נשמתו של עמית לגופו. "אתה אף פעם לא יכול להכיל אותי," עמית צורח מבעד להבעתו המחרידה של ארתור. "לעולם לא אפסיק."
"תסיים את זה," פוקד חונשו.
"עשה זאת בעצמך," משיב מארק. "עכשיו, שחרר אותנו!"
נאמן למילה שלו, חונשו משחרר את מארק/סטיבן מאחיזתו החזקה ונעלם מיד.
לפתע, אנחנו חוזרים לבית המקלט שבו ד"ר הארו ממשיך לנסות ולשכנע את מארק/סטיבן שעולמם שקרי. עקבות הדמים של הרופא הטוב אומרות אחרת וסטיבן מודה לו על שירותיו אך בסופו של דבר דוחה את האבחנה שלו. "אנחנו מעדיפים ללכת להציל את העולם."
מכיוון שלזוג אין שחונשו מגן עליהם יותר,אֵיךהאם הם יעשו דבר כזה?
מארק/סטיבן מתעוררים בדירתם לאותו, "כל יום אני מתעורר" מנגינה של אנגלברט האמפרדינק, מעידה על החוט ומחברת את רגליהם למיטה וזו עטיפה.
סצנת אמצע קרדיטס
למעשה, לא זה לא. באביר הירחסצנת אמצע הקרדיטים הראשונה, אנו רואים את ארתור מצמרר בבית מקלט אמיתי. ברור שהוא יצא מדעתו כשאדם מסתורי לבוש שחורים מגיע להסיע אותו מבית החולים הפסיכיאטרי ואל חלקה האחורי של לימוזינה לבנה. שם, Khonshu מחכה ומגלה שמעולם לא הייתה לו כוונה להפוך את ליילה לאוואטר שלו מכיוון שלמארק יש את כל מה שהוא צריך.
"...אין לו מושג עד כמה הוא מוטרד באמת", אומר חונשו.
ואז אנחנו רואים את האיש המסתורי בשחור - זה מארק! חוץ מזה, זהלֹאמארק או סטיבן. זו האישיות השלישית, זו שמאחורי כל האלימות שהתרחשה במהלך ההפסקות הארוכות של מארק/סטיבן: ג'ייק לוקלי. כנראה שהבחור הזה הוא חדשות רעות. מקרה לדוגמא: הוא יורה בארתור בדם קר (שזה לא עושה כלום לשיער שלו) ואז חוטף בנונשלנטיות את הלימוזינה הרחק מבית החולים ומחוץ למסגרת.
מחשבות אחרונות
- אביר הירחהיה כיף, לעתים קרובות בידור מרגש. על מה שחסר לו באקשן ומחזה הוא פיצה עם דמויות מסקרנות ובניית עולם מרתקת. לאוסקר אייזק מגיעה כל האהבה. הוא נשא את ההצגה הזו על גבו והפך את הנחת היסוד המגוחכת למעניינת. אני לא יכול להגיד מספיק על הביצועים שלו.
- גם אני אהבתי את איתן הוק, אבל פשוט לא היה לו כל כך מה לעשות מלבד לתהות על מונולוגים לוחשים. רציתי ממנו יותר.
- למאי קלאמווי היו את הרגעים שלה, אבל גם הרגישה לא מנוצלת. סיפור המוצא ההרואי שלה נפל מעט בעיקר בגלל שהדמות מעולם לא עשתה שום דבר כדי להרוויח את הכוח שניתן לה. אין ספק שנראה אותה בתוכניות/סרטים עתידיים, כי יש עוד הרבה מה לחקור.
- אני עדיין לא בטוח מה העסקה של חונשו. האם זה לא בסדר מבחינתו להורות למארק/סטיבן להרוג את ארתור? אוּלַי. אבל הוא מסתכל על המצב מנקודת מבט, סליחה על משחק המילים, ממעוף הציפור ומנסה למנוע אסונות עתידיים. אלא אם כן הוא באמת מתכנן משהו מרושע יותר - עלילה מרושעת שעדיין לא נחשפה, אולי? אחד שעמית והאלים האחרים אולי סיכלו לו היו תקועים בסביבה? בכל מקרה, הדמות חסרת הנשמה (שנראית חלק שווה כמו נשר מרושע והפנים המתוחות והמצוירות של אלק בולדווין בחיפושית ג'וס) מציג תעלומה מסקרנת.
- אביר הירחלא עשה דבר כדי להסיט את החששות שיש לי לגבי ה-MCU באופן כללי, אבל הסיפור האפל יותר, מונע הדמויות משך את תשומת לבי. באופן אישי, הייתי בסדר עם יותר פסיכולוגיה של מארק/סטיבן; וחצי ציפו שסוג של טירוף חלומות בתוך החלומות יתרחש במהלך פרק סיום העונה. לא משנה. בסך הכל, זו הייתה סדרה כתובה היטב שעולה בקלות על כל מאמצי MCU אחרים עם מסך קטן. ברור שמארוול לוקחת סיכונים על ידי נסחפת לכיוונים ייחודיים יותר - וזה כשלעצמו שווה לחגוג.
