אני ממש נהנהאביר ירחעַד כֹּה. מבחינת מופעי מארוול, זה עשה טוב יותר הקמת סיפור מעניין מכל אחת מההצעות הקודמות. הזווית המצרית מסקרנת, בעוד שהדמויות הצבעוניות כולן עוסקות בדרך הייחודית שלהן.
פלוס: כללי אוסקר אייזק. תמיד הערצתי את האיש, ולכן נוכחותו בלבד הופכת את הסדרה החדשה הזו לתרגיל סופג. הוא נהדר כמו גם סטיבן גרנט וגם את ספקטור מארק המסתורי. יש סצנה בפרק 2 בו הדמויות נכנסות לוויכוח מחומם/דמוי סמיגול לאחר שמרק מסרב לשלוט על גופו של סטיבן. סטיבן מושעה במציאות חלופית, שמציגה אותו כהשתקפות של מארק.
קשורים: פוסטר נייט נייט חדש מציג את החראב המסתורי
"אני בקושי יכול לזוז", אומר סטיבן, מבועת.
"פשוט נשם, זה יקל יותר," עונה מארק.
יהיה מעניין לראות איך הדינמיקה הזו משחקת, במיוחד מכיוון שלא סטיבן ולא מארק הם רעים.
נהפוך הוא, לכל אדם יש תכונות הרואיות. בפרק האחרון אנו רואים את סטיבן עולה לצלחת ומנסה להילחם בתן על מנת להגן על עוברי אורח חפים מפשע. ובהמשך, אנו למדים כי מארק צריך לעשות ישות המכונה הצעותיו של חונשו; או להסתכן באובדן אשתו, ליילה (מאי קלמווי), לאל השליטה של הירח.
ראיתי כמה ביקורות מבקרות ביקורת על ההתקדמות האטית של שני הרשומות הראשונות הללו, ואפילו מעטים שדבבו את הסדרה עד כה "משעמם", שלא נראה הוגן. כאן יש לנו דרמת אופי סופגת שמגבירה את האקשן המתיז לטובת שיחות שקטות.
אפילו האנטגוניסט הראשי, הארו, אותו מגלם איתן הוק, נראה שמפריך אלימות אלא אם כן הוא נמצא בשירותו של אלוהיו אמיט. יש רגע מוזר בו הוא לוקח חפץ מעובר אורח תמים והורג אותו בסיכום. הבמאים אהרון מורהד וג'סטין בנסון חתכו לצילום מרוחק של המופע ואנחנו רואים את האורח נכנע בשקט למוות מרחוק בדרך הכי לא מעמידה בדמיון. הארו לא מתענג על הרגע אך רואה במעשיו צעד הכרחי להקמת גן עדן עלי אדמות. לא משנה מה זה אומר.
כמובן, זה לא יהיה מופע מארוול בלי התזת הומור. בעוד שאני בדרך כלל מפנה את האף שלי לסתור יתר של האולפן בקומדיה דבילית,אביר ירחמפזרים מספיק כדי להיות יעילים מבלי להטיל צל מעל החלקים הדרמטיים. קודוס לאייזק על תזמון הקומיקס ללא דופי שלו, אך קרדיט לסופרים ולבמאים על כך שלא קומדיה של נעליים לכל סצנה וסצנה רק לשם כך.
כאן ההומור נובע מתגובותיו של סטיבן למצבים החיצוניים. ובעוד שההתרחשות המתמשכת של הדמות אכן לובשת מעט רזה עד סוף הפרק השני, הגינונים שלו לעולם לא מרגישים מאולצים או מבולבלים. התגובה "אוי אלוהים" שלו למציאת אקדח בארון האחסון שלו (או של מארק) היא מצחיקה, אבל גם תגובה טבעית לחלוטין.
הפעולה, קצרה ככל שיהיה, אורזת אגרוף. כאשר מארק משתלט על גופו של סטיבן ומזמן את אביר הירח להילחם בתן הנ"ל, הרצף מרגש כראוי. במיוחד כאשר הוא נורה מנקודות מבט מרובות, הכולל אנשים שאינם יכולים לראות את המפלצת.
פרק 2 מסתיים בנימה כהה למדי כמארק ביקרס עם סטיבן וגדל מתוסכל מספיק כדי לרסק את השתקפותו. מיהו הבחור הזה? האם ניתן לסמוך עליו? מה חונשו רוצה? ומה העסקה עם ליילה?
אני מתה ללמוד את התשובות לכל השאלות הללו.
הערות ותיאוריות אחרות:
• בשלב זה אני מניח שכוחותיו של אביר ירח יעברו לליילה לפני סוף המופע. מאמר חשף לאחרונה כי החוזה של יצחק עם מארוול עולה אחרי העונה, וזה הגיוני מכיוון שהוא לא בדיוק נואש לתפקידים. סביר להניח שאני מנבא את סטיבן מקריב את עצמו כדי להציל את ליילה לאחר שהזוג יתאהב. נראה.
• הוק מייצר נבל טוב ארור. אני אוהב כמה הוא טוב לחסידיו, אם כי מעניין לראות את תגובתם לכוחו העצום (וגם של אמיט) - הם מיד נוקטים כמה צעדים אחורה. האם המשרתים הנאמנים האלה, או שמא מדובר בסוג של "עדיף להיות יד ימין של השטן"?
• הקטע בו סטיבן מזמן את החליפה ומופיע שוב לבוש בטוקסידו לבן הרגיש כמו משהו מחוץהמסכה; ונשען קצת יותר מדי על תיאטרון דבילי. לא מספיק כדי לפטר את הפרק, אבל הרגע בהחלט בלט בצורה לא טובה.
• אני אוהב את הרגע בו סטיבן מטיל ספק בהיגיון לשפוט/לרצוח אנשים לפני שהם ביצעו פשע. אמיט, כך נראה, דומה לארגון הקדם-פשע בסטיב שפילברגדוח מיעוטאשר גם בדק את העתיד כדי למנוע רצח התרחשות.
• חלק ממני מאחל שהתוכנית תישען קצת יותר על הרעיון שסטיבן עשוי להיות משוגע. אנו רואים אותו רץ מכלום במצלמת הווידיאו, הוא מדבר עם הרהורים, ורואה מפלצות ושדים. ברור שמארוול לעולם לא היה מסתכן במסלול ההוא, אבל זה היה גורם לקמט מעניין ליקום הקולנועי של מארוול אם מארק היה למעשה סובל מאיזה PTSD ששנה לחלוטין את מצבו הנפשי והביא ליצירת סטיבן; ו/או לאפשר לו להציץ דרך הווילון בממד נפרד מלא באלים ושדים.
• לבסוף, אני צריך לתת צעקה נוספת להשאם נאצ'יה על התוצאה הנהדרת שלו. עד כה הוא הפיל אותו מהפארק.
