(צילום מאת Laurie Sparham. © 2021 Disney Enterprises Inc. כל הזכויות שמורות.)
קרואלההוא בדיוק כפי שפורסם, מבט אל מקורותיה של הנבל של דיסני המשמש כאנטגוניסט ב101 דלמטים. בעוד הגלגול המקורי הוצג כרוע טהור,קרואלהנותן מבט סימפטי יותר למה מעצבת האופנה הופכת להיות כמו שהיא. זה עובד בסופו של דבר לטובת הסרט שכן לקרואלה שמוצגת על ידי אמה סטון יש הרבה יותר רבדים לעבוד איתם, שדרושים כגיבור שהצופים רוצים להסתיר. עם זאת, זה לא באמת הסיפור של קרואלה. זה יותר על מי הייתה אסטלה דה ויל לפני שהפכה לפושעת מופרזת מצוירת.
הסרט מתחיל בהצצה לאסטלה בת 12, אותה מגלמת טיפר סייפרט-קליבלנד בצורה נפלאה. חוסר היכולת שלה להשתלב בבית הספר מוצג באמצעות מונטאז' מהנה, ויש כאן מספיק פוטנציאל שאפשר היה לממש אותו עוד יותר (למרות שבהתחשב בזמן ההצגה של הסרט בן שעתיים פלוס, הגיוני מדוע הבמאי קרייג גילספי האיץ את העניינים). ראיית קרואלה לא כמעצבת אופנה מרושעת, אלא כילדה שדורשת את עצמה ומוצאת את עצמה נקראת באופן קבוע למשרד המנהל עוזרת לבסס אהדה וזמינות לדמות שמעולם לא הייתה שם קודם לכן.
במהלך ההקדמה הנכבדה של הסרט, אסטלה מוצאת את עצמה כעת יתומה שחיה בלונדון שנקלטת על ידי שני גנבים צעירים שרוצים שיהיו לה את החיים הכי טובים שאפשר. זה מדלג קדימה כמה שנים לדמויות כמבוגרים, וזה כאשר ג'ספר והוראס עוזרים להשיג לאסטלה התמחות באופנה שתשנה לנצח את חייה ואת מערכת היחסים הכוללת של השלישייה.
כמובן שכדי שקרואלה תשמש כדמות סימפטית וכזו שהמעריצים ימצאו את עצמם עומדים מאחוריה במפתיע, יש צורך בנבל ראוי. כאן נכנס לתמונה "הברונית" של אמה תומפסון. אייל האופנה מוצג בדומה לקרואלה דה ויל בסרט הלייב אקשן משנת 1996. היא מתייחסת בצורה נוראית לעובדים שלה, אין לה אכפתיות לאף אחד מלבדה, ומעריכה אופנה על פני חייו של אף אחד אחר. ההופעה של תומפסון פנטסטית שכן היא משמשת כאנטגוניסט נהדר, ויש גוון עצוב כצופה מכיוון שברור שאסטלה הופכת למה שהיא שונאת.
תיאורים נוספים שחייבים לשבח הם ג'ואל פריי ופול וולטר האוזר בתור ג'ספר והוראס באדון, בהתאמה. פריי משחק יותר גבר סטרייט סביר ויש לו כמה שיחות מלב אל לב עם אסטלה שגורמים לדמות לזרוח בהשוואה לגלגולים קודמים. בינתיים, האוזר הוא התבליט הקומיקס העיקרי, והוא משחק את התפקיד בצורה נפלאה כשהוא נעזר בכלב נפלא שמצטיין בסיוע לגניבה שלהם.
למרות כמה הופעות תומכות פנטסטיות, הכריזמה הטבעית של סטון היא מה שהופך את אסטלה לדמות ששווה להתבסס עליה. פניה מאירות ללא מאמץ כשמדברים על אופנה, והצד הרציני שלה זורח ביריבות שלה נגד הברונית, הבנויה סביב שתי הדמויות המנסות להתגבר על זו גם באופנה וגם בעניינים קריטיים יותר. בעוד שהטרנספורמציה של סטון לנבל הטיטולרית היא בלתי נמנעת, זה כמעט נתפס כמעצים עבור הדמות כשהיא משתמשת באלטר אגו האפל יותר שלה כדי לעשות דברים.
הסרט גם מדהים מנקודת מבט ויזואלית כמוקרואלהמסוגל לרתק מההתחלה ועד הסוף עם צילומים נהדרים וכמה סצנות שוד כוכביות שמספקות מספיק הומור עם הדרמה. הרבה קרדיט צריך להינתן למעצבת התלבושות ג'ני ביבן, שעשתה עבודה מדהימה והמציאה מגוון תלבושות מושכות את העין. גם סטון וגם תומפסון לבושים בצורה מדהימה לכל אורכם, והאסתטיקה של הסרט משודכת בצורה מושלמת לפסקול מלא בשירים בלתי נשכחים משנות ה-70.
קרואלהמספק את הנחת היסוד שלו לתת יותר עומק לנבל האיקוני ומספק נסיעה מהנה לאורך כל הדרך. בעוד שהסרט מעט ארוך ממה שהוא צריך להיות יותר משעתיים, ההופעה של סטון תשאיר את הצופים מרותקים לאורך כל הדרך. זו תוספת שווה לזיכיון של דיסני ויש לו סוף חצוף שישאיר את המעריצים מגחכים.
צִיוּן: 8.5/10
כמו של ComingSoonסקירת מדיניותמסביר, ציון של 8 שווה ל"נהדר". אמנם יש כמה בעיות קטנות, אבל ציון זה אומר שהאמנות מצליחה במטרה שלה ומשאירה השפעה בלתי נשכחת.
גילוי נאות: האולפן סיפק מקרין של הסרט לביקורת Cruella שלנו.
