בריאן פטסוסביג זהב בריקיוצא עכשיו בבתי הקולנוע ובדיגיטל ולפי דרישה. לסרט צוות כוכבים שכולל את אנדי גרסיה, אמורי כהן, אוסקר אייזק ומייגן פוקס.
"ביג זהב בריקמגולל את סיפורו של הסופר הצעיר סמואל ליסטון וחוויותיו עם פלויד דוורו, האב החידתי בגיל העמידה לשניים שמגייס את סמואל לכתוב את הביוגרפיה שלו", נכתב בתקציר. "אבל הנסיבות שהובילו לסידור הזה מלכתחילה הן די מדהימות - והמאמצים לכתוב את הביוגרפיה נבלמים במהירות על ידי כאוס שנוצר בסרט הקומי האפל הזה, מכופף ז'אנר."
העורך הראשי של ComingSoon טיילר טריס שוחח איתוביג זהב בריקכוכב אנדי גרסיה על הסרט, הכוכבים הגדולים שלו והזיכרונות שלוהבלתי נוגעים.
טיילר טריז: ביג זהב בריק עדיין דרמטית, אבל זו קומדיה אפלה מאוד. מה באמת משך אותך לזה?
אנדי גרסיה: אני חושב שהטון של התסריט היה מאוד אבסורדי, וממש מעניין ורענן כשקראת אותו. לא קל להבחין, אבל אפשר לראות שהיתה כמו נסיעה מטורפת שהתגבשה בה. זה היה אטרקטיבי. הייתה לי שיחה עם אוסקר אייזק על זה, שהיה זה ששלח את התסריט ובריאן [פטסוס], הבמאי. ברגע שעברנו קצת את השיחה הראשונית, חשבתי, "מה לעזאזל קורה בסרט הזה?" ובכן, זה תסריט מטורף, אז כשאתה מתחיל לדבר על זה, אתה אומר, "אה, בסדר. כן, זה יהיה נהדר." ואז אתה קופץ והולך לחוות את הנסיעה
זו בהחלט נסיעה. הסרט מקבל כל כך הרבה תפניות פרועות. דיברת שם על אוסקר. יש לו גם מורשת קובנית. כמה נהדר היה לחלוק איתו את המסך?
זה הסרט השני שעשינו ביחד. אני אוהב את אוסקר. הוא חבר. אני מעריץ אותו כשחקן, כאדם, כאבא, והוא בחור טוב. הוא תמיד נהדר להסתובב איתו ולעבוד איתו ואני מצפה לעשות את זה שוב.
הדמות שלך בסרט, פלויד, אנחנו די תמיד יודעים שמשהו קורה איתו, אבל יש לו תחושה אמיתית של מסתורין. אז אנחנו לא מגלים את האמת לזמן מה. כמה כיף היה כשחקן באמת לשחק דמות עם כל כך הרבה תככים?
בגלל זה עשיתי את זה. זה היה מפתה. ככל שאתה מתקדם, אתה מתחיל לגלות דברים והולך, "אוי", והוא די מפתיע אותך כי אתה נזרקת למצבים שאתה חושב שאולי הם חד-כיווני, ואז ככל שאתה מעמיק לתוך זה, אתה הולך , "הו, חכה שנייה. אני רואה מה זה." ואז זה מתחיל להתבטא בנפש שלך וכאלה. אז נהניתי מאוד עם הדמות והקפצתי את אמורי, שהגיע עם אנרגיה מאוד ספציפית בדמות שלו, ואני חושב שהדינמיקה הזו היה ממש כיף לשחק.
חשבתי שאמורי כהן היה ממש מבריק. אתה יכול לדבר עם העבודה איתו ויש את הסצינות האלה שבהן הוא מתמודד עם פציעת הראש הזו שבה הוא מאוד על הקצה וקצת משתגע. איך זה הלך איתו הלוך ושוב בסצינות האלה?
גָדוֹל. זה נהדר. כמו שאמרתי, הוא היה נעול, ומהפעם הראשונה הוא עבד בסצנה הראשונה. ידעתי שהוא נעול בתוך הבחור הזה, ואני, בתור פלויד, נאלצתי להתמודד עם האנרגיה הזו, אתה יודע? פלויד צריך להתמודד איתו ולדאוג לו, לתמרן אותו.
זה מעניין כי יש שם דינמיקה של זוג מוזר מאוד, אבל יש להם ידידות כזו, למרות שזה סוג של מניפולציה. האם אתה יכול לדבר עם סוג כזה של קשר שבסופו של דבר יש להם?
הם מתחילים לסמוך אחד על השני ברגע הזה בחייהם שהפגיש אותם בצורה מאוד מוזרה. החיים שלהם משתלבים זה בזה. אז, הם זקוקים אחד לשני. הסרט מתחיל לבסס סוג כזה של, אתה אומר אולי זוג מוזר, אבל אהבה בסיסית או סוג של אב-בן.
איך היה לעבוד עם מייגן פוקס, שהיא אשתך בסרט?
היא הייתה נהדרת. למעשה, פשוט עבדנו שוב עלההוצאות. היה נהדר לראות אותה שוב. היא הייתה נהדרת. אם אתה מסתכל על המשפחה שפלויד גר איתה, אשתו, שבזכותה יש לה אורח חיים והרגלים מאוד ייחודיים משלה, ואז יש לך את שני הילדים האחרים. הבן שלי, הפירומן, ואחר כך לוסי הייל, הבת שלי. זו משפחה מאוד ייחודית, שבה אתה הולך "איך האנשים האלה התאחדו?" איפה מייגן פוקס החליטה שהבחור הזה פלויד יהיה מישהו שהיא רוצה להיות איתו? אז הכל מאוד מוזר. הסרטים המלאים בסימני שאלה, והסיכום של כל סימני השאלה, הופכים את זה למציאות אבסורדית כזו שלדעתי הופכת להיות ממש מעניינת
קצת קשה להאמין בזה, אבל הבלתי נוגעים חוגגים השנה 35. זה היה תפקיד הפריצה הגדול שלך, ועשית כל כך הרבה עבודה נהדרת מאז. איך אתה רואה את המורשת של הסרט הזה?
אנשים חופרים את זה. אנשים חופרים את הסרט הזה והוא מחזיק מעמד ממש טוב. יש סרטים שאתה עושה, ואז אתה צופה בהם מחדש ואתה הולך "אה", אבל הסרט הזה מחזיק מעמד כל כך טוב, זה סרט כל כך נהדר מכל הסיבות שאתה מכיר. התסריט של דיוויד מאמט, הביצוע של בריאן דה פלמה, ואחר כך כל ארון הבגדים, השחקנים שנמצאים בו. העבודה של אניו מוריקונה והציונים, כל האלמנטים בסרט הזה ממש ממש מחזיקים בסרט מעולה לנצח, באמת. אז היה לי הכבוד להיות חלק מזה. זו הייתה פריבילגיה.
דיברת על השחקנים הגדולים. להיות כל כך צעיר, ולהיות ליד כל כך הרבה כוכבים ענקיים. זה היה קצת מאיים כשצילמת את זה?
את רוב העבודה שלי עשיתי איתההבלתי נוגעיםעם [שון] קונרי. [רוברט] דה נירו היה ללא ספק [אל] קפונה, אבל לא הייתה לי, מלבד סצינות באולם, לא הייתה לנו באמת הזדמנות לקיים אינטראקציה כזו. אבל עם קונרי עבדתי כל הזמן. כמובן, הוא היה גיבור שלי שגדל בשנות השישים. הוא היה ג'יימס בונד. הוא היה הגיבור של זמננו, ולכן לקבל הזדמנות לעבוד איתו היה כבוד גדול. לא הייתי אומר את המילה "מבוהלת" כי זו העבודה שלי. אתה בא לשם, אתה צריך לדאוג לאופי שלך. אתה צריך לדאוג למה שאתה שם כדי לספק. אבל הייתי מאוד, כמובן, מכבד ונהניתי מהקרבה למישהו שכשאתה צעיר, אתה חושש ממנו. אתה כל כך שואב השראה מ. אבל ברגע שאתה מתחיל לעבוד, ברגע שאתה מתחיל לעבוד הוא [ג'ים] מאלון ואני [ג'ורג' סטון וכל זה נעלם במובן מסוים, אתה יודע?
הזכרת את The Expendables. מה אנחנו יכולים לצפות ממך בסרט הזה?
אני אחד ה-Exendables בסרט. אני מגלם דמות שמארגנת את המסע החדש שהם נמצאים בו. חבר ב-CIA ותן להם את המשימה של מה שהם עושים. ואז בסופו של דבר אני מצטרף אליהם. אז זה באותו ז'אנר. ג'ייסון סטאת'ם וסילבסטר סטאלון נמצאים בו, 50 סנט נמצא בו, [דולף לונדגרן], ומייגן פוקס בו, ו-[רנדי] קוטור, אתה יודע, הרבה מהדמויות שחוזרות בו חוזרות.
