הופעת הבכורה של הבמאי היפני המוערך סיון סונואסירי רוח רפאיםיוצא מה -17 בספטמבר בתיאטראות נבחרים, לפי דרישה ודיגיטל. הכוכבים המערביים הפרועים ניקולה קייג 'בתפקיד הראשי, וכוללים גם את ביל מוסלי וסופיה בוטלה.
"בעיר הגבול הבוגדנית של טאון סמוראים, שודד בנק חסר רחמים (ניקולאס קייג ') זוכה מהכלא על ידי מצהיר עשיר הנגיד (ביל מוסלי), שנכדתו המאומצת ברניס (סופיה בוטלה) נעלמה", אומרת התקציר הרשמי. "המושל מציע לאסיר את חופשו בתמורה לאחזר את הבריחה. חוטף לחליפת עור שתשמיד את עצמם תוך חמישה ימים, השודד יוצא למסע למצוא את הצעירה-ואת דרכו שלו לגאולה."
עורך הראשי של Comingson דיבר עםאסירי רוח רפאיםהכוכב ביל מוסלי על הפקת הסרט, עובד עם ניקולאס קייג 'ועוד.
טיילר טרייזה: הקריירה שלך פשוט כל כך נרדפת לז'אנר האימה. אז כמה מרגש היה לעשות משהו קצת שונה בכך שהוא משחק את המושל ולעשות את המערב הפרוע והמטורף הזה?
ביל מוסלי: אני לא יודע אם זה היה חלום שהתגשם כי אני לא חושב שאי פעם חלמתי על זה בפראות [צוחק], אבל זה היה כיף. זה היה כיף וזו הייתה באמת חוויה נהדרת, גם במצלמה וגם כבויה.
כשאתה קורא תסריט כזה וזה כל כך פרוע, מה עובר לך בראש? האם אתה כמו "עם מה הסתבכתי", או שזה מרגש כשחקן?
למעשה, כשקראתי את התסריט, חשבתי, "בנאדם, זה הרבה, זה הרבה דברים טכניים שהנגיד יגיד." [צוחק] זה היה הראשון שלי [המחשבה] אחרי הרעיון לעבוד עם סיון סונו ביפן עם ניק קייג 'וסופיה בוטלה. אחרי כל זה, שזה הרבה הקצפיות לעוגה ההיא, ואז הסתכלתי על התסריט והלכתי כמו "וואיז, יש לי הרבה לשנן." אז התחלתי כחודש וחצי לפני שהגעתי למיבארה, יפן, שם צילמנו את הסרט. למעשה, אשתי ואני קבענו טיול במעלה נהר מקונג מווייטנאם לקמבודיה, ממש לפני שירדתי למייבארה לצלם את הסרט.
אז הלכתי במורד הסיפון של סירת הנהר הקטנה שלנו, הולם את הקווים האלה על הכפתורים השונים בחליפתו של ניק קייג '[צוחק]. אז זה היה דאגה. גם כשהגעתי ליפן, עדיין הייתי קצת לא בטוח איך לשחק או מי היה המושל. פגשתי את סיון במלתחה של ארון בגדים והלבשתי את החליפה וחשבתי, ילד, זה נראה טוב. הם שלחו לי בערך 40 מדידות שהם רצו, אז הם בנו עבורי את החליפה המושלמת הזו. לבשתי את הכובע הלבן. ואז הם הוציאו את הכפפות האדומות והם הניחו עלי את הכפפות האדומות וחשבתי, בסדר, אני יודע מה אני. אני כמו התגלמות הרוע הקפיטליסטי. החליפה הלבנה, אבל יש לי דם על הידיים. ברגע ששלפתי את הכפפות האדומות האלה, סיון הביט בי וחייך והלכתי, "מושל." אז הייתי כמו, אוקיי, אני גוטצ'ה. אז זה הקל על הכל הרבה יותר מכיוון שהייתי ממוקד יותר.
מה עם המושל הכי מעניין אותך בתסריט?
לא אכפת לי לשחק דמויות רעות ומדי פעם מגעילות. אני אוהב את זה כי זה היה קצת יותר מעודן מאשר לומר קוצץ טופ או אוטיס. אלה מעט דמויות למראה גולמי. אז אני אוהב את הרעיון להיות סוג של המלך, אני מניח. טוב להיות המלך כמו שאמרו. אז זה בהחלט פנה אליי. העובדה שגם יחד עם המושל מגיעים 30 גיישות והיו 30 גיישות על הסט וכולם נראו נהדר. אז זה בהחלט היה בונוס. שומר הראש שלי היה שיחה טאק סקגוצ'י, אחד מאמני הלחימה הגדולים ביפן.
אז זה היה גם כיף חם. אז העניין היה, כמו שאומר, טוב להיות המלך וגם אני קצת מנסה להערים על ניקולה קייג '. כלומר, מי לא רוצה לעבוד עם ניקולה קייג '? בהתחלה הייתי קצת עצבני, אבל גבר, הוא היה בחור כל כך נהדר גם על המסך וגם כבוי. הוא באמת ללא פחד, לא מודע לעצמי. הוא הולך על זה, וככה אני אוהב לעשות את זה. הוא פשוט בסיפור. הוא לא קשור למה הצד הטוב יותר שלי וכל סוג כזה של [דברים] הדאגה של השחקן ההוליוודי להפריע באמת לבעוט קצת בתחת. אז אני אוהב לעבוד איתו.
קשורים: אלכס וולף דן בחזיר, עובד עם ניקולה קייג '
מדהים. רציתי לשאול, לעבוד עם מישהו כמו כלוב, האם הרגשת שזו הוציאה את הביצועים הטובים ביותר בך? האם אתה יכול לדבר רק כדי לעבוד עליו ולסוג של קדימה ואחורה שיש לך?
בְּהֶחלֵט. זה לא בהכרח בבורסות שלנו, רק העובדה שהוא שם, שהוא כמו עמוד האוהל של ההפקה מבחינת השחקן השם, ואיזו דוגמא נהדרת. הוא היה באמת ג'נטלמן, שחקן ממש טוב, הכיר את הדברים שלו. הופיע מוכן, ופשוט בהחלט כשיש לך מישהו כזה כאדם המוביל שלך, אי אפשר לעזור לו אלא לגרום לך לאסוף את המשחק שלך. אז בהחלט אני חושב שהוא היה השראה אמיתית. זה היה גם הקלה, שהוא באמת סוג השחקן שלי. זו הייתה הקלה באופן אישי עבורי כי לא הייתי צריך לדאוג לדברים בינאישיים או מבית הספר למשחק של מישהו לעומת מישהו אחר. כל הדברים האלה שבאמת באמת מפריעים לעשות עבודה טובה. הוא פשוט עשה את זה פשוט, קל וכיף לעבוד.
הזכרת את קוצץ טופ ואוטיס. אז רציתי לגעת בכמה מחומר האימה שלך. בדחיית השטן, אתה צריך לעבוד עם אגדת ההיאבקותעמוד היהלום דאלאסו אשמח לשמוע על החוויות שלך שעובדות איתו.
זו שאלה טובה. הוא היה כיף. בשלב מסוים, אה, אני נזרק מהחלון לחווה המהנה של צ'רלי, ואני יוצא מהחלון ואני מתגלגל לרגליו של דיימונד דאלאס. אני קם על הידיים והברכיים. הוא אמור לבעוט בי בצלעות. אז הוא כן בעט בי בצלעות וזה כאב. כי לא היה לי כרית. אז אמרתי "OW", ולכן הם אמרו, "אוקיי, בסדר, בואו נעשה עוד אחד ונביא לך כרית הפעם." אז קיבלתי כרית אבל הכרית הייתה כמו חתיכת דיקט [צוחקת]. ואז עשינו עוד טייק והוא בעט בי שוב וחשב שהוא יכול לבעוט קצת יותר חזק כי היה לי עכשיו כרית, אבל זה פשוט ממש כואב. זה כאב יותר. הוקירתי את זה. למרבה המזל, הכאב שכך לאחר מספר חודשים, אבל [הוקירתי] שנבעטתי בצלעות על ידי אלוף במשקל כבד.
מגניב מאוד. ראיתי שהיית סופר ותרמת ללמפה הלאומית בין כמה מגזינים אחרים. היה לך קטע אהוב מימי הכתיבה שלך?
עשיתי הרבה ראיונות עם מדענים במגזין בשם אומני וכל אחד מהראיונות של אומני. פיטר האגלשטיין, קרלטון דג'דוסק, לינוס פאולינג. אני חושב שאם אתה רק גוגל, "ראיונות אומני של מוסלי", בטח תציג כמה כאלה. אז אלה די מגניבים. כתבתי גם שיר מגניב למגזין Dance שנקרא "בעיצומה. זה מה שעשיתי. עבדתי שבע או שמונה שנים כסופר פרילנסר לאחר שהתחלתי את הקריירה שלי בבוסטון כקופירייטר בסוכנות מודעות. אז איכשהו שהוביל לכתיבה פרילנסרית בניו יורק, שהוביל אז לקוצץ, מה שהוביל לקריירה של 30 שנה בעסקי האימה [צוחק] אז אני בטוח שיש שם במקום.
איזו קריירה פרועה, וכשאנחנו מדברים על ווילד, שיאון הוא במאי כל כך ייחודי. רציתי לשאול, האם היו הפתעות שעבדו איתו או שמא הייתה יותר חווית צילום מסורתית?
לא דיברנו הרבה כי אני לא בטוח כמה אנגלית הוא יודע. אני בקושי מכיר שום יפנית. אני יכול לומר, אריגאטו ושינקנסן כי אני בחור רכבת גדול, זו רכבת הכדורים. אז התקשרנו באמצעות מתרגם אם היו הוראות ספציפיות, אך לרוב, התקשרנו באמצעות חיוכים ומחוות ידידותיות, אגודלים וחיוכים. אם הוא קימט את מצחו, זה לא היה טוב [צוחק].
מה שהיה מאוד מעניין כי זה פשוט מראה לך שביצירת סרטים ובאמנויות רבות, השפה המדוברת ואני מניחה שגם השפה הכתובה, לא תמיד כל כך נחוצה. בעיקרון הבנתי, קיבלתי את הרעיון הכללי אם אני עושה משהו לא מספיק או יותר מדי. גיליתי שזה בכלל לא מכשול ליהנות מהעבודה ולעשות את העבודה הטובה ביותר שהבמאי רצה ממני.
