זאק סניידרצבא המתיםמשחרר ביום שישי הקרוב, 14 במאי, בבתי הקולנוע, ויגיע לנטפליקס ב -21 במאי. לקראת יציאתו, העורך המנהל של Comingsoon.net, טיילר טרייזה, קיבל את ההזדמנות לדבר עם הבמאי זאק סניידר על פליק האקשן האחרון שלו. בסרט מככבת דייב באוטיסטה בתור סקוט וורד, שכיר חרב הורגים זומבים שמחליט לסלק את הייסט ומנסה לתקן את הקשר עם בתו המנוכרת שגילמה אלה פורנל.
קשורים: ראיון: דייב באוטיסטה נמשך לצבא הסיפור הרגשי של המתים
בדוק את הראיון של זאק סניידר שלנו עםצבא המתיםהבמאי למטה כדי ללמוד על הפתיחה המדהימה של הסרט, מעשה האיזון של הומור ודרמה, וכיצד הוא מפרק את ז'אנר הזומבים.
טיילר טרייזה: זק, אני אוהב את סצנת הפתיחה, את הווינטה, שם מוצגות כל הדמויות. אתה יכול לדבר אותי דרך ההחלטה שלך ללכת בדרך זו? מכיוון שהיו כמה סצינות פעולה במהלך אותו רצף שיהיה שיא של הרבה סרטים.
רציתי סוג של קצוות את הפתיחה הזו מכיוון שבאמת רציתי להגיע [לעובדה] אלה ותיקים של מלחמת זומבים שחוזרים. לא חידושים שרק למדו כיצד לנווט בזה. ידעתי שאני צריך לעשות זאת בגבולות רצף הכותרת הזה. זו הייתה באמת הגישה הפילוסופית שלי. ואז בעיצוב, זה היה באמת רק יצירת התוויות. הרגשתי פשוט שאני רוצה פשוט להראות אינטימי לגדול ואז קטן עד גדול, אתה יודע, זה באמת היה על הדברים האישיים שקרה ואז אלה כמו דברים בקנה מידה גדול שקורים. פשוט הרגשתי שזה סופר כיף, אפילו מוזיקלית. היה כיף לעשות. אתה יודע, איך אני מרגיש לגבי רצפי כותרות. פשוט כיף.
כפי שציינת, אלה ותיקים. הסרט מרגיש כל כך טרי מכיוון שהוא לא מתרחש כמו במהלך התפרצות, הוא כלול לחלוטין. יש כל כך הרבה סרטי זומבים, האם אתה מרגיש שההיבט הזה באמת עזר לו להתבלט עם זה ומוטיב הייסט?
בַּטוּחַ. אני חושב שמכיוון שבאמת הייתי בתפיסה הזו של סוג של בחינה וסוג של ז'אנר עם פירוק עם הסרט הזה וסוג ההבנה של הטרופים, ואז לעצב את הטרופים כדי להמתח את הסרט לקצוות שלו, אבל אז תמיד מנסה להשתמש בסוג האנושיות של הדמויות כדי להחזיר אותו. אז זה היה כמו כל הזמן להתרחב ולהתקשרות על סמך סוג הצרכים הרגשיים של הדמויות. אני חושב שהמבנה הזה ממש דחף הצידה כל סוג של נורמלי, איך שתקרא כמו מבנה זומבי רגיל מכיוון שהוא הביא את כל הטרופים האלה, אבל הוא הביא אותו יותר מז'אנר טהור מאשר מז'אנר זומבי טהור, בדיוק כמו אם זה יהיהבריחה מניו יורקאוֹכוכב הקופיםאוֹחייזריםו זה היה יותר מהסוג הזה של סרט זומבי ישר. אם זה הגיוני.
יש ניגוד כזה במצב רוח. צבא המתים מצחיק בנקודות מסוימות, אבל זה גם מאוד אמוציונלי ויש רגעים רכים. האם אתה יכול לדבר על אותו איזון כבמאי?
כֵּן. אני חושב שהכול קשור לסוג של ציפיות להרחבה למה שבאים הלאה. כמו כן השתמשו בקומדיה בדיוק כמו סוג של שחרור לחץ קטן, אתם יודעים, פשוט סוג של פשוט למנוע מכם כמו התחממות יתר ואז כמו, הייתי משתמש בקומדיה כדי לתת לזה לחזור שוב. כמו מתיאס, הוא נייר כסף נהדר לדברים האלה כי הוא סוג שלנו בסרט, הוא סוג של מומחה הזומבים בים של זומבים. אז זה איזון קשה, אבל אני חושב שאני אוהב סוג כזה של איכות מודעת לעצמה וקשה לסלק אותו בדיוק בלי שיש לי שחקנים טובים באמת וסוגי טראומה ממש בלב כדי להשאיר אותך מחובר.
אני אוהבת שיש מערכת כיתתית עם הזומבים כי זה נותן לסרט אנטגוניסט ברור. מה הוביל אותך להחלטה ההיא ולקבל את אותו בחור רע גדול בסוף?
כֵּן. אני אוהב את זה. תמיד אהבתי את הרעיון של זומבי קינג או זומבי זאוס. אני פשוט חושב שזה סוג של חשיפה מדהימה באמת שיש את כל סוגי הזומבים האלה, אבל לא, יש אחד במיוחד שאתה לא רוצה להיתקל בו. זה כמו האינסטינקטיבי ביותר וזה סוג של בסיסי לאופן בו אנו מרגישים, אבל זה לא ממש נבדק כל כך עמוק בז'אנר הזה ואפילו אתנה [perample], שמגלמת את המלכה, היא מדהימה. היא עושה עבודה מדהימה.
