אַמוֹנִיטעכשיו משחק בבתי הקולנוע, ומבוסס על תגובות ביקורתיות, כבר נראה כמו מתמודד באוסקר. כדי לחגוג את יציאת הסרט, דיברנו עם הגדולרונאן סטיוארט, שהפילה כמה תובנות מעניינות על ההפקה, הכימיה שלה עם קייט ווינסלט ואת האתגרים של עבודה על הסרט.
קשורים: טריילר בלאקבירד בכיכובו של סוזן סרנדון וקייט ווינסלט
נקבע בשנות הארבעים של המאה העשרים אנגליה,אַמוֹנִיטעוקב אחר סיפורו של האנטר המאובנים המוערך אך לא מוכר, מרי אנינג, עובד לבדו על קו החוף הדרומי המחוספס. עם ימי התגליות המפורסמות שלה מאחוריה, כעת היא מחפשת אחר מאובנים נפוצים למכור לתיירים כדי לתמוך בעצמה ואת אמה החולה. כאשר מבקר עשיר מפקיד את מרי בטיפול באשתו שרלוט, היא לא יכולה להרשות לעצמה להפיל את הצעתו. מרי מתנגשת עם האורחת הלא רצויה שלה, אך למרות המרחק בין מעמדם החברתי לאישיותם, קשר אינטנסיבי מתחיל להתפתח, אך למרות המרחק בין מעמדם החברתי לאישיותם, קשר אינטנסיבי מתחיל להתפתח, אך למרות המרחק בין מעמדם החברתי לאישיותם, קשר אינטנסיבי מתחיל להתפתח, ומכריח את שתי הנשים לקבוע את האופי האמיתי של מערכת היחסים שלהן.
הסרט מופק על ידי אייין קנינג (אלמנות) ואמיל שרמן (אַריֵה) לצד פודהלה קרונין אוריילי (ליידי מקבת). זו הפקה שלסרטי ראו-מסורעם ווינסלט, סיימון גיליס, מרי בורק, רוז גארנט וזגי קמאסה נקבעו כמפיקים מנהלים.
קשורים: הטריילר המשלוח הצרפתי לאחרון של ווס אנדרסון!
רונאן היא מועמדת לאוסקר על הופעותיהכַּפָּרָה-ברוקלין, וליידי בירד, שעבורו זכתה בגלובוס הזהב. לאחרונה היא זכתה למועמדות הרביעית שלה באוסקר בגיל הצעיר של 25 על הופעתה בתור ג'ו מרץ בגרטה גרוויגנשים קטנות.גם ווינסלט וגם רונאן הם חלק מקאסט ההרכב המשובץ בכוכבים של הדרמה הקרובה של ווס אנדרסוןהמשלוח הצרפתי.
Comingsoon.net: מזל טוב על הסרט! חשבתי שזה סרט ממש טוב. העברת הופעה נהדרת והכימיה שלך על המסך עם קייט ווינסלט הייתה פנטסטית.
רונאן סטן:הו תודה.
CS: איך יצרת את הכימיה הטבעית ששניכם מציגים על המסך יחד?
רונאן:ובכן, אני מניח שזהו. זה סוג של דבר טבעי ואתה מחפש למצוא אותו עם האדם שאתה עובד איתו או לא באמת. ואני מתכוון, שנינו ידענו להיכנס לזה שהלכנו זה עם זה כי נפגשנו באקראי במהלך כמה שנים, רק דרך זבלני עיתונות ושולחנות עגולים. ועשינו יחד פוטושוט, עניין של שחקן פוטושוט. וכך, כן, ויש לנו כמה חברים משותפים ודברים כאלה. ו [פיטר] ג'קסון כמובן אוהב אותה מיצורים שמימיים, אז ביליתי זמן רב בשמיעת רק דברים מקסימים על קייט [בזמן הצילומיםהעצמות המקסימות]. וכן, ואנחנו די, ידענו שבמונחים של הדרך בה אנו עובדים ואורך הגל שלנו שאנחנו פועלים, אנחנו מאוד דומים. וכך, כן, אז פשוט הסתדרנו מייד. ופשוט כל הזמן קרעתי את השתן ממנה, באמת, והיא ספורט ממש טוב. היא מאפשרת לי לעשות את זה.
CS: איך הסתבכת עם אמוניט?
רונאן:כלומר, אני חושב שקייט אולי הציגה אותי לזה. אני חושב שהיא בהחלט דחפה אותי לפרנסיס. לא הייתה לו ברירה. אז היא הייתה תומכת להפליא מבחינת שאני מקבלת את תפקידה של שארלוט. וכן, וזה היה במהלך הצילום "הנשים הקטנות" שקיבלתי את התסריט וקראתי אותו באחד מימי החופש שלי. ואני חושב שבגלל שהייתי על משהו באותה תקופה שהיה כל כך סוג של אקשן מבחינה מסוימת, היה הרבה אנרגיה, היו הרבה שחקנים בסצנה אחת והרבה דיבורים, הרבה חופפים, היו בדיוק באופן כללי, פרצי אנרגיהנשים קטנותעל הסט. ואני מניח שנמשכתי לעבר משהו שעוקב אחריו, שהיה שקט יותר וקצת יותר נמתח לאחור. ובכן, לא נמתח לאחור, אלא קנה מידה. והתסריט הגיע, וקייט כבר הייתה מחוברת. ומאוד אהבתיהמדינה של אלוהים עצמוכשזה יצא, כשראיתי את זה. וכך, פרנסיס היה מישהו שהייתי מעוניין לעבוד איתו. ואתה יודע, זה היה מודע מאוד, נהדר כמו לעשות גם את סרטי האינדי הגדולים יותר, עדיין לעשות את הסרטים הקטנים יותר שבה התבגרתי, כי זה, כן, הם סוג הסטים שאני באמת אוהב להיות בהם. אז כן, אז אני חושב שזו הסיבה שנמשכתי לזה. ואז, פרנסיס ואני קיימנו שיחות נרחבות על זה בטלפון. ודיברתי עם קייט לא מעט פעמים על זה. וכן, ואז עשינו את זה כמה חודשים אחר כך, וזה היה נהדר. היה נחמד לעשות בעצם כמו שני ידיים עם מישהו שאתה מכיר.
CS: יש מעט מאוד דיאלוג בסרט. האם מצאת את ההיבט הזה מאתגר או מתגמל? ואיזה סוג קשיים טמונים בסגנון הקולנוע הזה?
רונאן:כן, כלומר, זה יכול להיות מאתגר. אתה יודע, כמו שאמרתי, במיוחד כשעשית חלק מהסוג הזה באמת מבוסס על דיאלוג וטקסט, ואני מתכוון, אני אוהב לעשות את שניהם. כשהייתי צעיר יותר, במיוחד עם דברים כמוכַּפָּרָהוכןחנהוהרבה דברים שעשיתי בילדותי, לא ממש דיברתי כל כך הרבה. אז הרבה זמן, אני חושב שהמרחב הבטוח שלי היה דמויות שלא ממש דיברו כל כך הרבה. אני חושב שעכשיו אני ממש אוהבת לעשות את שניהם, ברגע שהכתיבה נהדרת, כי אין דבר גרוע יותר ממה שאתה יודע, דיאלוג רע שאתה נאלץ לומר. אבל כן, זה היה הסרט השקט להפליא הזה. וזה היה בסדר שזה היה מתסכל כי אני חושב שזה היה העניין - וחוויתי את זה אפילו במשהו כמוברוקלין, כשאתה עושה משהו שמוקם בפרק זמן מסוים ואתה מנסה להעביר רגש ואתה לא יכול באמת לבטא את זה דרך השפה, אתה הופך להיות די מאופק, ובאופן בו אתה וכנראה אפילו בסוג הרגש שאתה יוצא מעצמך.
וככה הייתה צריכה שרלוט. היא באמת צריכה להיות במצב נמוך מאוד, כמעט סוג של רגיל, כשאנחנו פוגשים אותה. ואז, היא מאוד מאוד בהדרגה, מאוד, מאוד לאט מתחילה לצאת מזה. אז כן, זה היה מאתגר כי הייתי יוצא ממשהו שהיה כל כך כמו, מילים, מילים, מילים, ואתה יודע, זרוק את הידיים שלך ונע בכל דרך שרציתי. היה לי חופש מוחלט בדרך זו. ואז, בפעם הראשונה אי פעם, שיחקה את האישה ביצירה התקופתית שעליהן השמלות היפות והשיער היפה - או המוזר, אבל יפה - והמחוכים, והייתי מאוד מאופקת בדרך שעברתי. וזה היה טריטוריה חדשה מאוד עבורי.
CS: כמה מוכרת עם הסיפור של מרי אנינג לפני שהתחלת לצלם?
רונאן:לא הכרתי אותה בכלל, אבל אני מכיר ילד בן 10 שהיה אובססיבי למאובנים. ולפני שהלכתי לעשות את הסרט, אמרתי, "כן, אני הולך לעשות את הסרט הזה וזה קשור לאישה שהייתה פליאונטולוגית. היא צייד מאובנים." הוא היה כמו "האם זה מרי אניני?" אז חבר בן 10 שלי ידע את זה לפני שעשיתי. אבל זאת אומרת, אנשים הגיבו לסרט הזה בדרכים שונות. עבור אנשים מסוימים, העובדה שאנחנו עוקבים אחר שתי נשים בזה במערכת יחסים רומנטית חשובה להן להפליא. עבור אחרים זה משהו אחר. אני מתכוון, מבחינתי באופן אישי, הדבר שאני באמת אוהב בסרט הוא כבוד העבודה שעשתה מרי אנינג.
היא הייתה באמת אישה מדהימה, והיו רק כמה ממנה באותה תקופה. אבל אף אחד לא עשה צעדים. אף אישה אחרת לא עשתה צעדים, באמת, בדרך שהיא הייתה בתחום ההוא. והיא התעלמה לחלוטין כל כך הרבה זמן. ואני חושב שככל שעשיתי בתוכה יותר מחקר, כך באמת הערכתי וכיבדתי את עבודת הידנית שהאישה הזו עשתה כדי לעשות אז משהו שהוא ממש יקר ויפה ומלוטש וסוג של עדין. ואני מאוד אוהבת ניגודיות מסוג זה בעבודתה של האישה הזו, שם היא הייתה ממש מטפסת על פני צוק ומושכת או חופרת סלע מפני הצוק, לוקחת אותו הביתה ומסלחת את זה ומלטשת אותו והופכת אותו למשהו ממש יפה. וכך, מבחינתי, כשאני צופה בסרט וכשעמדנו אותו וראינו את העבודה שקייט אפילו עשתה כדי להעביר את זה, אני יותר מכל דבר אחר שהסתלק עם כל כך הרבה כבוד לעבודה שהאישה הזו עשתה.
CS: אז כמה חשוב ו/או רלוונטי הוא סרט כמו אמוניט בחברה של ימינו?
רונאן:אה, אני מתכוון, זה נשמע חשוב ורלוונטי כמו כל סרט אחר שיש שם בחוץ, אתה יודע? כלומר, ברור שיש סיבה שכולנו הגבנו לזה, ונראה היה כי הקהל מגיב לזה די טוב. ואני חושב שזה, אתה יודע, בין אם זה גבר או אישה, זה תמיד ממש מרתק לראות מישהו שהיה בעצם מתבודד וסוג של מנודה בחברה ולראות איך הם חיים את חייהם, את חייהם הפרטיים. וכשאתה מכניס דמות אחרת לזה, זה יאפשר לקהל לחוות את זה דרך הדמות האחרת הזו. אז שרלוט, במקרה זה. זה ממש מרתק. כמו שאמרתי, אני מתכוון, אני חושב שהדבר בשבילי בהחלט, כאישה צעירה שעובדת וגידולה בעולם של יצירתיות ושיתוף פעולה ועובדת באופן אינטימי מאוד עם אנשים אחרים, אני ממש נהנה מזה, אתה יודע, מתכנסת וצופה בסרט שמאיר אור על התהליך הזה, כל תהליך מורכב. אבל אתה יודע, אני חושב שזה פשוט רלוונטי במובן זה שזה סרט רגיש עמוק.
CS: הזכרת לעבוד עם פרנסיס לי. איזה סוג של חירויות הוא נתן לך על הסט? והופתעת בכלל מהסגנון שלו? או שזה היה שונה מבמאים אחרים שעבדת איתם בעבר?
רונאן:כן, כלומר, אני מרגיש שכל במאי שונה לגמרי בדרכו שלו. הם תמיד מציגים בפניכם דרך מעט חדשה לעשות דברים או לעבוד או לצפות בסיפור או סתם למצוא שיטה חדשה לשימוש שתוכלו להיכנס לראש של דמות. ואני חושב שלפרנסיס, אחד הדברים שהוא מבלה עליהם הרבה זמן הוא סוג ההובלה לסרט ולשיחה שיש לך איתו לפני שהצילום בפועל מתחיל. אז בילינו הרבה זמן בחודשים שקדמו לצילום בשיחות בטלפון ואתה יודע, יצאתי ועשיתי שיעורי פסנתר ועשיתי תפר חוצה, וזה היה מאוד מרגש. וכן, וכך, היו לנו רק הרבה שיחות, באמת. והוא עודד אותי לשמור על יומן של שארלוט ופשוט סוג של לטבול את עצמי בחיים המדומיינים האלה. מכיוון שזה סוג של סיפור מדומיין, אתה יודע, על סמך הנשים האלה, אבל כן. קיבלנו סוג של קצת יותר חופש אמנותי במובן הזה. וכן, ואתה יודע, בהחלט היה לו חזון ברור מאוד מבחינת איך הוא רוצה שהסרט ייראה, וסוג האנרגיה שהוא רצה שנביא אליו היה מאוד מאוד ספציפי. זה היה צריך להיות די כלול. אז אני חושב בהחלט בשבילי, זה היה אתגר. אבל בידיעה זאת, הוא היה מת על כך פירושו שיש לי סוג כזה של עוגן, שהיה נהדר.
