סוני תמונותסיפק ל-ComingSoon.net את ההזדמנות לנהל צ'אט משעשע עם השלושהSpider-Man: Into the Spider-Verseהבמאים בוב פרסיצ'טי (הנסיך הקטן), פיטר רמזי (עליית השומרים) ורודני רוטמן (רחוב ג'אמפ 22). בדוק את הראיון שלנו למטה, שבו אנחנו מדברים על סיכויי האוסקר, של אנג ליהאלק, ספיידרמן יהודי ועוד!
קשורים: הכירו את ספיידר-גוון בספיידרמן החדש: לתוך קליפ פסוקי העכביש
פיל לורד וכריסטופר מילר, המוחות היצירתיים מאחוריהםסרט LEGOורחוב ג'אמפ 21, מביאים את הכישרונות הייחודיים שלהם לחזון רענן של יקום רשת אחר, עם סגנון ויזואלי פורץ דרך שהוא הראשון מסוגו. הסרט מציג את הנער מברוקלין מיילס מוראלס, ואת האפשרויות הבלתי מוגבלות של פסוק העכביש, שבו יותר מאחד יכול ללבוש את המסכה.
שמייק מור, כוכב שלThe Get Downומְטוּמטָם, מדבב את מיילס מוראלס בסרט. מצטרפים אליו לייב שרייבר בתור קינגפין, מהרשלה עלי בתור דודו של מיילס אהרון, בריאן טיירי הנרי בתור אביו של מיילס ג'פרסון, לונה לורן ולז בתור אמו של מיילס ריו, לילי טומלין בתור דודה מיי, עם היילי סטיינפלד בתור ספיידר-גוון, ג'ייק ג'ונסון בתור פיטר פארקר יחד עם קימיקו גלן (כתום זה השחור החדש) בתור SP//dr aka Peni Parker; הקומיקאי ג'ון מולאני בתור ספיידר-האם; וניקולס קייג'בתור ספיידרמן בלאק.
קשורים: טריילר ספיידרמן החדש: לתוך פסוקי העכביש הגיע!
Spider-Man: Into the Spider-Verseמביים על ידי בוב פרשיטי, פיטר רמזי ורודני רוטמן. התסריט נכתב על ידי פיל לורד ורוטמן. המפיקים הם אבי ארד, איימי פסקל, פיל לורד, כריסטופר מילר וכריסטינה שטיינברג.
ComingSoon.net: אז מיד, אני רק רוצה להגיד מזל טוב על פרס מעגל מבקרי הסרט!
פיטר רמזי:תודה לך. זה היה דבר נפלא להתעורר אליו.
בוב פרישטי:כן, אנחנו מאוד נרגשים. קצת לא מאמין.
CS: האם אתה חושב שיש לך סיכוי לפרוץ את חנק הפיצ'ר המונפש הטוב ביותר של דיסני בטקס האוסקר השנה?
רמזי:(צוחק) אין תגובה.
פרישטי:אין לנו מושג. אני עדיין לא מאמין שהעניין הסתיים, אז אני האדם הלא נכון לשאול.
CS: אז לפני מספר חודשים הלכתי למצגת של סוני שבה ראיתי 15 דקות מהסרט בצורה גסה. זה היה בעיקר הרצף כשמיילס מתעשת לראשונה, ואני באמת חשבתי שכל הנקודות של ליכטנשטיין והבנדה והסימפטום הקומי של זה היו קצת מהמם. לא חשבתי שזה עובד. אבל כשראיתי את הסצינה ההיא בהקשר של הסרט זה היה כמו, "אוי אוקיי, הוא המום. על זה הייתה כל הסצנה הזו".
פרישטי:פשוט שימחת אותי מאוד. אני אוכל גליל קינמון ואתה פשוט שימחת אותי מאוד.
CS: האם היו הרבה שינויים וייעול של מתי ללכת קשה עם הדברים בסגנון הקומיקס ומתי לחזור?
רמזי:כן, בהחלט. זאת אומרת, המטרה לאורך כל הדרך הייתה למצוא את האיזון בין הוויזואליה המאוד מסוגננת שנוצרה בהשראת קומיקס לבין הסיפור הרגשי שעתיד היה לעניין אותך ולהשאיר אותך ממוקד בחוויה של הדמויות. אז בכל נקודה נתונה, באמת ניסינו לשים לב למה שאנחנו עושים מבחינה ויזואלית, בין אם זה תמך ברגע ובין אם זה הכניס אותך לחוויה של מיילס או לא. וזה היה סוג של האור המנחה, כי ברור שהפחד העצום שלנו הגיע למשהו שנראה ממש מגניב אבל לא ממש התחבר לקהל ברמה הרגשית.
פרישטי:כן, המטרה הייתה לתת לקהל חוויה חדשה, אבל לא להציף אותם. עם זאת, באופן כללי, כשהיה לנו מושג בין ללכת קצת יותר רחוק לבין להיות קצת מאופקים, כשכל הדברים שווים, היינו הולכים קצת יותר רחוק. אבל אז, כשצפינו בסרט בכללותו, היינו מספקים דברים שונים ונסוגים לאחור ברגעים שונים ומדגישים קצת יותר את החוויה של מיילס, וזה תמיד היה פעולת האיזון.
רודני רוטמן:כֵּן. מלפנים היה כלל אחד: מהטקסט על המסך לחוש העכביש ועד לדברים הסביבתיים האלה שקראנו להם צמרמורת, כל הוויזואליות האלה שרצינו להפוך לכלי לסיפור סיפורים סובייקטיבי למיילס. כשהוא עבר את הדברים האלה ניסינו לחוות את זה איתו. אם היינו עושים את זה, אז זה לא רק ירגיש כמו מלאכותיות על גבי סיפור, הם היו מרגישים מוטבעים בחוויה שלו. אני חושב שאתה יכול להרגיש את ההתקדמות מהפעם הראשונה שאתה פוגש אותו הולך ברחוב ועד לאותו רגע, שבו קרון הרכבת מגיע עף דרך החלון מאחוריו. זה מה שקורה.
CS: כן. וזה מעניין כי כשראיתי את הטכניקה לראשונה, נזכרתי רבות בסרט "האלק" של אנג לי. זה היה ניסיון מוקדם מאוד, מביך לנסות לשחזר את מראה הקומיקס. ואני מניח שאדגר רייט נחל קצת יותר הצלחה כשניסה את זה עם "Scott Pilgrim". אבל האם הסתכלת על "האלק" כדי לראות מה לא לעשות?
רמזי:(צוחק) ובכן, הנה החלק המצחיק באמת: למעשה העליתי את הסטוריבורד של "האלק" של אנג לי.
CS: הו וואו.
רמזי:אז הייתי שם.
פרישטי:אז אני מניח שהסתכלנו על עבודתו של פיטר והחלטנו מה לא לעשות. (צוחק)
רמזי:נושא מתמשך.
רוטמן:אבל כן, לא בהכרח הסתכלנו על סרטים אחרים. בעיקר ניסינו להבין מה הגיוני לפרויקט הספציפי הזה, והושקעה בו הרבה עבודה ולנסות להבין את הטכניקה הספציפית הזו.
CS: ורודני, אני למעשה מעריץ שלך מאז הספר שלך "Early Bird".
רוטמן:תודה לך. אתה וסבתא שלי, כן.
CS: אני יודע, אני והיא מדברים על זה כל הזמן. כמובן שעשית קצת עבודה עם ג'אד אפאטו כמו גם עם לורד ומילר לאורך השנים, אבל אני חושב שזו הבכורה שלך בבימוי והבכורה באנימציה בו זמנית, נכון?
רוטמן:כֵּן.
CS: אז אתה יכול לדבר קצת על מה הבאת לשולחן ובמה ספציפית התמקדת ואיך שילבת את עצמך בתהליך?
רוטמן:בַּטוּחַ. בְּהֶחלֵט. אני מניח שעבדתי הרבה ככותב ומפיק בקומדיה ואקשן/קומדיה. מיומנויות מסוג זה היו יותר על סיפור וכתיבה. אתה יודע, השתלבתי בכל התהליך והותר לי להשתתף בכל תהליך יצירת הסרט הזה. זה היה חלק מרוח הפרויקט, וגם לזכותם של בוב ופיטר. עם זאת, הייתי חדש באנימציה בהרבה מובנים, והיו הרבה דברים שרציתי להביע, אבל בהחלט לא הייתה לי קרוב לרמת המומחיות שהייתה לשני החבר'ה האחרים האלה. אז הייתי מאוד סומך עליהם ולמדתי מהם הרבה בכנות. בשבילי, בצורה מוזרה, זה היה החיובי הגדול עבורי מהניסיון, היה היכולת לעבוד לצד אנשים שיודעים הרבה על דברים שבאמת התעניינתי בהם אבל יש להם פחות ניסיון מהם. אז יצא לי ללמוד הרבה.
רמזי:ואהבנו את רודני.
CS: החלק האהוב עליי ב-"Early Bird" היה הקטע שבו עשית את Jdate, אז אני מרגיש שהשאלה הזו מאוד ספציפית אליך, רודני: יש שבריר שנייה שבו אנחנו רואים את החתונה של פיטר פארקר הראשי בסרט . וכשהוא מתחתן, הוא דורך על הכוס, אז הוא יהודי. אתה יכול לדבר קצת על הפיכת פיטר פארקר ליהודי במפורש?
רמזי:כן, הוא יכול.
רוטמן:זה היה פשוט משהו שרציתי לעשות. זו הייתה סוג של בדיחה רצה שהייתה לנו, האם התעקשתי שפיטר פארקר היה יהודי, אבל אנחנו לא באמת אומרים - קודם כל, אנחנו לא באמת אומרים שפיטר פארקר הוא יהודי. יכול להיות ש-MJ הוא יהודי ביקום הזה. יכול להיות שביקום חלופי, בודהיסטים דורכים על זכוכית. אנחנו לא יודעים. זה יקום חלופי. אבל אני מתכוון, אני מניח שכשחשבתי על סטן לי ופורסט הילס ופיטר פארקר... חשבתי על 15 פריימים, אנחנו יכולים לעשות את זה.
CS: ובכן, זה בלט. ואני חושב שיש בזה משהו. אני חושב שיש הרבה חוקרים שאומרים שלמרות שזה לא מפורש, שבהופעות המוקדמות בקומיקס עולה כי פיטר עשוי להיות יהודי.
רמזי:כן, הם אף פעם לא באמת אמרו את זה, ואני לא חושב שזה באמת עניין.
פרישטי:אבל כמה מיוצרי הקומיקס הגדולים, אתה יודע, הם יהודים. אז זה לא יהיה מזעזע מדי.
CS: למרות שזו קומדיה, זה מרגיש כמו הביטוי האמיתי ביותר של ספר הקומיקס "ספיידרמן". אתה יכול למשוך מכל המקורות השונים ולמזג את כל הסגנונות האמנותיים השונים. זה גרם לי לתהות מדוע לקח כל כך הרבה זמן עד שהאולפנים השתמשו באנימציה של פיצ'רים גדולים עבור סרטי קומיקס? זה נראה כמו עניין לא מובן מאליו.
רמזי:זו שאלה ממש טובה. אני לא יודע למה זה לקח כל כך הרבה זמן. כלומר, אני חושב שאולי אנחנו יכולים רק לייחס את זה להצלחה של סרטי "ספיידרמן" של סם ריימי וסרטי "איירון מן" של פאברו. הדברים האלה הפכו לנקודות הבזק תרבותיות כאלה שאולי פשוט עצרו כל צמיחה של מה שסרט מארוול צריך להרגיש. אפילו במהלך יצירת הסרט הזה אנשים הופתעו לעתים קרובות מהבגרות שלו, מהסיפור שסיפרנו, מהדרך שבה סיפרנו את הסיפור, כי הוא היה מונפש. הם הביאו לזה כמה דעות קדומות שאין לאף אחד מאיתנו לגבי אנימציה. אז אני חושב שזו לא הייתה כל כך החלטה מודעת, אני חושב שכולנו רואים את עצמנו יוצרי קולנוע. המדיום שלנו בקטע הזה הוא האנימציה, ואנחנו מאוהבים בה מאוד וניצלנו כל היבט שלה.
CS: כאשר פיתחת את זה ותיאמת עם איימי פסקל ואבי ארד, האם היה משהו שרצית לעשות שאולי התנגש עם התוכניות של אולפני מארוול "ספיידרמן" או סוני "ספיידר-ורס" הגדול יותר?
רוטמן:וואו, שאלה מצוינת! אתה אוהב תשובות סופטבול? (צוחק) היה הרבה תיאום בינינו לבין איימי ואבי, ממש במיוחד הרבה עם איימי, רק דאגו שלא נדרוך אחד על החומר של זה. מצאנו דרך לשתי הגרסאות העכשוויות של "ספיידרמן" על המסך הגדול לחיות בנפרד זו מזו, אך במקביל. עם זאת, היו מעט מאוד מגבלות שהוגדרו על ידם מבחינה יצירתית.
פרישטי:זה נכון מאוד. הם תמכו מאוד. הם היו מעודדים ענקיים.
רמזי:היינו ממש בהלם - באותו אופן שאולי הציבור מזועזע עכשיו כשהם רואים את הסרט הזה - שיכול להיות סיפור כל כך שונה של אותן נקודות סיפור. יש לך ילד שמתבגר שננשך על ידי עכביש. זה עקבי עבור פיטר, מיילס וכל האחרים, אבל קיבלנו את החופש לעשות את זה שונה. אתה צריך לעשות את זה שונה. וזה ממש עזר.
פרישטי:ואיימי ואבי, אני חושב שבראש ובראשונה, הם מאוד רצו להתאהב במיילס. זה היה החזון שלהם בשבילנו היה לגרום לנו להתאהב בילד הזה, לגרום לנו להיכנס באמת לראש שלו, לתוך החיים שלו בצורה שנרצה לעבור את כל החוויה איתו.
רמזי:כֵּן. ולא יוצא לך לעשות סרט ששואף לפרוץ גבולות בלי הגנה ותמיכה של אנשים חשובים.
רוטמן:פיל וכריס.
רמזי:כן, פיל וכריס ואיימי ואבי וטום רוטמן. הם היו האנשים שלנו שהגנו עלינו.
CS: למרות שהיו לנו בחורים בסוף שנות ה-20 לחייהם ששיחקו את ספיידרמן, לא ממש ראינו את ספיידרמן בסוף שנות ה-20 מיוצג על המסך. זה היה בעיקר פיטר בגיל התיכון. שנות התיכון הן רק חלק קטן מציר הזמן של הקומיקס, אני חושב שבמשך רוב תקופת הקומיקס הוא היה בחור מבוגר יותר. זה בהחלט מה שגדלתי עליו בעידן טוד מקפרלן ואריק לארסן. איך זה היה להגיע לחקור את ספיידרמן המבוגר?
פרישטי:גָדוֹל. כן, זה היה פיצוץ. אני חושב שכולנו חווינו כל כך הרבה חשיפה לספיידרמן, לפיטר פארקר. יש לנו את הידע הגדול הזה עליו, שהוא פשוט חלק מהחיים שלנו בדרך כלשהי. הדבר המגניב היה בגלל שמיילס היה בעולם שבו פיטר פרקר וספיידרמן כבר קיימים, הצלחנו לא רק להעיר עליו מטא פרשנות, הצלחנו להפוך אותו לחשוב לנרטיב. והוא באמת הודיע הרבה על הבחירות של מיילס, ועל הציפיות שהוטלו על מיילס. זה היה ממש כיף להזדקן ולראות מה קורה אחרי שאתה מבלה שנים רבות בשבירת הגב, תרתי משמע, בניסיון להציל אנשים. כן, זה היה נהדר.
רוטמן:פיטר פארקר המקורי בקצהו של שלב אחר בחייו היה ממש כיף. קיבלנו ממש השראה כשעשינו את זה בידיעה שהורים הולכים לקחת את הילדים שלהם לסרט, והיכולת להראות להם את שתי הגרסאות של עצמם בסרט היה סוג של חלק מכל הרוח של זה.
CS: מי משלושתכם היה מעריץ הקומיקס הגדול ביותר?
פרישטי:שאלה טובה. הייתי אומר פיטר.
רמזי:כנראה אני.
רוטמן:הייתי אומר פיטר.
רמזי:אני אתמודד עם זה, כן. שם למדתי לצייר. שם למדתי לספר סיפורים ויזואליים, אז זה עמוק בעצמותי וזו חוויה די מדהימה להשתתף בסיפור הזה.
CS: ובכן, לכל הפחות בהחלט גאלת את עצמך מ"האלק".
רמזי:אני אגיד לאנג לי שאמרת את זה.
(קרדיט צילום: Getty Images)
