אלי רוט מדבר על CLOWN בצ'אט הבלעדי הזה.
תאהבו אותו או לא (ולא אכפת לו ולא לסופר הזה באיזה צד אתם נופלים), אלי רוט עושה את הדברים בדרך שלו. הנה אובססיבי לסרט אימה של ממש, שאיכשהו הצליח לתרגם את התשוקה הזו ליצירת סרטים מהסוג שהוא גדל עליהם, ובתמורה הקים מותג.
בין שלל הסרטים האחרונים שנושאים את שמו (מאמצי הבימוי האחרונים שלו THE GREEN INFERNO ו-KNOCK KNOCK ביניהם), רוט הוא המפיק של ג'ון ווטס המטורללסרט אימה גוף על טבעי ליצן, סרט שיצא לאקרנים מפקח ב-2014 אך רק כעת מגיע לאקרנים בארה"ב (ב-17 ביוני לתיאטרון ו-VOD, באדיבות חברת Weinstein Co. ו-Anchor Bay Entertainment).
CLOWN רואה את השחקן אנדי פאוורס לובש חליפת ליצן ליום הולדתו של בנו ואז, באופן בלתי מוסבר, לא מצליח להוריד אותה. לאט ובטוח החליפה המרושעת מתחילה להתנהג כמו טפיל והופכת את המארח שלה למצחיק מאוד לא מצחיק.
SHOCK שוחח עם רוט לאחרונה על CLOWN, תפקידו ביצירת הסרט, מחשבותיו על שילוב הומור ואימה והאימים האמיתיים של פיראטיות סרטים וכיצד זה ישפיע על הז'אנר בטווח הארוך.
הֶלֶם: עכשיו, CLOWN התחיל את חייו כסרט קצר, נכון?
רוט: ובכן, בערך. זה היה טריילר מזויף שהופיע בסביבות ליל כל הקדושים לפני כ-6 שנים שג'ון ווטס וכריס פורד הכינו, ואמרו שאני ביימתי אותו. זה היה חתוך כמו HOSTEL ואפילו הייתה על המוזיקה של HOSTEL. זה צץ באתר וכולם התחילו לשלוח לי אימייל, ואמרו "אוי אלוהים, הסרט שלך נראה כל כך מדהים". צפיתי בו והייתי כאילו,זִיוּןזה נראה טוב! אז התקשרתי לג'ון והוא אמר "תודה שלא תבעת אותי" והייתי כאילו, זה הוליווד, בוא נעשה קצת כסף קודם ואז נוכל לדבר על לתבוע אחד את השני. אז שאלתי אותו אם הוא אי פעם רוצה להפוך את זה לפיצ'ר, והוא עשה זאת, אז אמרתי שנפתח את זה לתסריט ואז בילינו שנה בכתיבה וכתיבה מחדש. והדבר הראשון היה באמת לפצח את המיתולוגיה, לוודא שהמיתולוגיה תהיה אטומה לאוויר כדי שהבנו מהי החליפה, מה היא עושה, מה היא רוצה. וכך עשינו ועשינו AFTERSHOCK וליצנות בו זמנית. עשינו את זה בתקציב נמוך ובגלל זה, בעצם יכולנו לעשות מה שאנחנו רוצים.
הֶלֶם: הקונפליקט המרכזי הזכיר לי את THE WOLF MAN. האם זו הייתה השפעה?
רוט: לא כל כך THE WOLF MAN, לא. זה הרבה יותר קרוב ל- THE FLY של קרוננברג. לראות את סת' ברונדל, הסיפור שלו, הופך לברונדלפליי, שהופך לסיפורה של ג'ינה דייוויס כשהיא צפתה בו הופך למפלצת. זה באמת עוסק באבא שאוהב את בנו, שהמפלצת הזו השתלטה עליו והוא משוחק ישר, משוחק אמיתי, ממש מפחיד, סרט מקורי שהיה נטוע במיתולוגיה. ג'ון עשה עבודה נהדרת.
הֶלֶם: האם אתה רואה את דמות האישה ב- CLOWN כמאפשרת? לעתים קרובות זה מרגיש כמו משל על התעללות במשפחה...
רוט: אני לא רואה את זה בסרט. אני חושב שהיא רק מנסה להציל את מסיבת יום ההולדת.
הֶלֶם: אבל לקראת הסוף, היא עושה כמה בחירות מכוערות כדי להציל את בעלה ומשפחתה...
רוט: ובכן, זה היה קו דק שג'ון צעד עליו והרצף הזה שאתה מדבר עליו - אני לא רוצה לקלקל את זה לקוראים - ידעתי שזה המקום שבו ינצח את הקהל או יאבד אותם. והכיף בלעשות סרט ברמה הזו הוא שאתה יכול לדחוף את המעטפה.
הֶלֶם: וג'ון כן, במיוחד כשזה מגיע לתיאבון של הליצן לילדים...
רוט: רצינו להיצמד למיתולוגיה באגדות. באגדות, ילדים הם אלו שנאפים בתנורים. אם רק היה לנו רוצח סדרתי שעושה את הדברים האלה, זה לא אותו דבר. ליצנים מפחידים באופן מיידי; ליצנים מביאים שמחה, יש אמנות, אבל יש צד אפל. ג'ון וויין גייסי. זה מה שעושה את זה כל כך מעניין שהנה מפלצת שצריכה לגרום לך לעשות את הבלתי מתקבל על הדעת, אחרת סיימת. אני חושב שהדרך שבה ג'ון טיפל בזה היא מבריקה.
הֶלֶם: מבקרים מסוימים קוראים לליצן קומדיה...
רוט: זו לא קומדיה.
הֶלֶם: האם אתה חושב שהמבקרים האלה פשוט לא יכולים להתמודד עם זה שסרט שמציג ליצן בתור המפלצת לא יכול להיות שום דבר מלבד קומדיה?
רוט: אני לא יודע. תצטרך לשאול אותם.
הֶלֶם: כשהזכרתי את THE WOLF MAN, אני חושב שאולי יותר הגיוני לומר שליצרן מקושר ל-AN WERWOLF אמריקאי בלונדון, שחלק מהאנשים קראו לו גם קומדיה.
רוט: כן, AMERICAN WEREWOLF קרוב יותר למקום שבו אנחנו נמצאים כאן בוודאות. ועד כמה שזה נחשב כקומדיה, ובכן, היא שווקה כך. "קומדיה עם ביס" היה הכותרת בפוסטר. הסטודיו עשה את זה.
הֶלֶם: אבל AMERICAN WEREWOLF מצחיק בכך שההומור נובע מהאבסורד של המצב. אבל הזוועה הייתה אמיתית.
רוט: כן, זה מה שאני חושב, זה חייב להיות אמיתי. כשהדברים כל כך נוראים או דפוקים בחיים, אנשים עושים בדיחות כדי להפיג את המתח. אבל אם הדמויות לוקחות את המצב ברצינות, אז תמצא את ההומור שם באופן טבעי.
הֶלֶם: אחרי כל השנים האלה שיצרתי ודיברו על סרטים מהסוג הזה...אתה עדיין נהנה?
רוט: אה, בטוח. תסתכל על האקלים היום. הכל סרטי גיבורי על. העובדה שעשינו את זה, ש-CLOWN קיים עכשיו, היא ריגוש עבורי.
הֶלֶם: האם השלמת את עצמך עם סוגיית פיראטיות הסרטים?
רוט: אין מה ליישב, זה מה שזה. זה נורא. אתה יודע, אין פיראטיות ביפן. שם הם מרגישים שאם הם ישלמו על סרט, אז אנשים יעשו יותר סרטים. באמריקה, הם חושבים, "אוי, זה האינטרנט, אני פשוט אקח את זה". כשאתה עושה סרטים המיועדים לילדים בקולג', הם פשוט לא ישלמו על זה. ודבר נוסף הוא שאנשים חושבים שכולם גרים באחוזות ונוהגים בבנטלי'ס בהוליווד, אז הם חושבים "לעזאזל, הם יכולים להתמודד עם זה". אבל כשאתה עושה סרטים בתקציב הזה, כל דולר חשוב, המכירות חשובות. זה לא עניין של להפוך אנשים לעשירים, זה להחזיר לאנשים שיצרו את הסרט. אז המפיצים פשוט מבינים, זהו, הם לא מתעניינים בסרטים מהסוג הזה יותר. הם פשוט יעשו עוד משחקי THE HUNGER. כולם זזים לכיוון הזה. כשעשיתי את KNOCK KNOCK ואת מספר 1 שלו באתרי טורנט ואת מספר 38 שלו ב-iTunes, החטיבה אומרת "למה אנחנו בכלל משלמים כסף כדי לשחרר את זה אם כולם רק לוקחים את זה". אז אתה יכול לצרוח ולבכות על פיראטיות כל מה שאתה רוצה, אבל למרבה הצער... זו רק המציאות בה אנו חיים.
