עוד מדהים עם האיש מאחורי THE WITCH.
עשינו את חלקנו כדי לשים את הבמאי רוברט אגרסהמכשפהבפנים שלך כמה שיותר. לא רק בגלל שהסרט הוא חוויה מטרידה אותנטית כמו ששמעת (קרא את הביקורת המהוללת שלנוכָּאן), אלא בגלל שסרט אימה האפל, המוזר, המוחי והאנטי-מסחרי הזה, לא שייך למגוון רחב של העולם.
בכל אופן לא בנוף הקולנועי יונק ההמוני והטרנדים של היום.
לא, המכשפה היא חריגה. ואחד מבריק בזה.
ולמרות שכןהתראייןאגרסכמה פעמיםל-SHOCK, לא יכולנו להתאפק ולהוסיף עוד דיון עם האיש, זה שנערך על ידי הכתב האיטלקי האהוב שלנו רוברטו ד'אונופריו בסתיו שעבר בפסטיבל הסרטים של סיטגס 2015, במהלך הבכורה האירופית של THE WITCH.
אז, שוב, הנה כמה מילים עם חזון אגרס בסגנון איטלקי.
הֶלֶם: זה לא היה סרט קל לעשות ולקח לך הרבה זמן להפיק אותו, תוכל לספר לנו איך הכל התחיל?
ביצים: כן, אתה צודק. ביליתי כל כך הרבה שנים על הסרט הזה, ניסיתי לעשות הרבה סרטים, ואף אחד לא רצה לעשות אותם. הם היו מוזרים מדי, סתומים מדי, ואז חשבתי: "אני חייב לעשות סרט ז'אנר שהוא אישי עבורי, אם אני הולך לעשות סרט ז'אנר, הוא צריך להיות אישי והוא חייב להיות טוב. אני מלי, ניו המפשייר, אחת משש המדינות בחלק של אזור ניו אינגלנד, העבר של ניו אינגלנד תמיד היה חלק מהמודע שלי, כשגדלתי, תמיד היו לנו סיפורים על המכשפה ביער או על המכשפה במורד הבלוק, ניסיתי ללכת לסאלם כל ליל כל הקדושים ותמיד התאכזבתי מכך שהמכשפות לא היו אמיתיות, משפטי המכשפות אפילו לא התרחשו בסאלם, הם קרו במקום שנקרא כפר סאלם, שהוא נקרא כעת דנברס. תמיד עסקתי בסיפורי עם ואגדות ובעבר של ניו אינגלנד, אז עם הסרט הזה רציתי ליצור סיפור אימה ארכיטיפי של ניו אינגלנד. משהו שירגיש כמו סיוט תורשתי של משפחה פוריטנית. זו הייתה דרך בערך לחזור למקום הילדות ההוא ולחזור לנושא הזה של ניו אינגלנד. למכשפה לקח ארבע שנים להשיג מימון, היה לי ממש מזל שכשמצאתי משקיעים, הם באמת רצו ליצור את התמונה שרציתי לעשות, היה לי הרבה חופש ויכולתי ללהק את מי שרציתי.
הֶלֶם: נראה שהמכשפה שחוטפת את התינוק מסוגלת להפוך לחיה, איך יצרת את הדמות הזו ואת הכוחות שלה?
ביצים: ערכתי מחקר על מה היו האמונות לגבי מכשפות באותה תקופה, והתרכזתי בניו אינגלנד ובאנגליה, מאיפה המשפחה הזו באה. אז, אין שום דבר בסרט שהוא המצאה שלי, זה הכל דברים שלפי אנשים, מכשפות עשו. סוג המחקר שעשיתי היה פרוע ואובססיבי, כשגדלתי בניו המפשייר לא היה קשה לדמיין איך יכלו להיות החיים במאה ה-16. עוד חקרתי את הרעיונות בעלי החזון שלי עם קריאה יסודית של ספרות תקופתית, יומנים ומכתבים ישנים ומקורות היסטוריים, כגון תנ"ך ז'נבה וחוברות מכשפות אליזבתניות, ביליתי גם במטע פלימות', המוזיאון להיסטוריה חיה שבסיסו בפלימות', מסצ'וסטס . זה היה המון המון קריאה של כל דבר, מחומר מקור ראשוני מאנשים שונים, כדי לנסות להבין את התקופה המודרנית המוקדמת, את הגרסאות השונות של הקלוויניזם האנגלי, סוגי האנשים שעברו לשם ועד דברים שעזרו לי להבין את חיים חקלאיים. מדף הספרים שלי מלא בדברים כמו "הבעל האנגלי", שנכתב באותה תקופה. אבל אני בטוח שאם הייתי מנסה להקים חווה מהמאה ה-17, בהחלט הייתי מת. אז זה היה הרבה דברים לעבור. עבדנו גם עם הרבה מוזיאונים מצוינים וכמה מומחים אמיתיים בתחום. אם תקראו את המקורות הרבים הזמינים, הקהל המודרני יזדעזע מהעוצמה, מהאקזוטיות ומהמוזרות שנרמזו למכשפות במשך מאות שנים. אפילו קראתי סיפור, על אישה שהועמדה למשפט על שנתנה לילדה תפוח מורעל, וזה היה לפני שפורסמו סיפורים כתובים על שלגיה. שאבתי מדברים כמו האחים גרים, תור הזהב של האיור, הוא השפעה ויזואלית גדולה עליי, במשך כל חיי. בתקופה זו, עולם האגדות והעולם האמיתי עבור רוב האנשים היו אותו הדבר. אני יכול לחשוב אחורה על ילדותי כשמכשפות היו אמיתיות ומפחידות. רציתי להדגיש את כל ההתייחסויות לאגדות שכולנו גדלנו עליהם.
הֶלֶם: מצאתי את הדרמה המשפחתית מפחידה יותר מהסצנות העל טבעיות, במיוחד הרגע שבו בני המשפחה מתעמתים זה עם זה, איך בניתם את זה?
ביצים: אני מאמין שהדרמה המשפחתית היא הדרמה המעניינת יותר, אם חושבים על "המלט" ו"המלך ליר" הם בדרך כלל נחשבים למחזות שייקספיר הטובים ביותר, וזה בגלל הנושא המשפחתי. לכן, כשהדינמיקה המשפחתית משתגעת, אני חושב שזה רק הרגע המפחיד ביותר. היה לי כמו בית בובות בדמיוני, עם הבית והדמויות וכל מה שיש בו, כשכתבתי את הסצנות, אז ידעתי מאוד מה אני רוצה כשנכנסתי לחזרות. התמזל מזלנו, בהתחשב ברמה התקציבית שלי, שהיה לנו שבוע של חזרות שבו באמת עבדנו ביחד כדי לבנות את המשפחה הזו, אבל ראלף אינסון שגילם את האב, הביא כל כך הרבה יותר לסרט, הוא הצליח להיות מאוד משתף פעולה, וקייט דיקי בתור האמא במיוחד הייתה מדהימה, היא שקעה לגמרי בתפקיד שלה, היא די נהייתה דיבוק מזה, כשעשינו חזרות במרתף המלון, היא הייתה כאילו היא באמת הפכה לדמות שלה, היא הייתה הר געש, ואניה עשתה עבודה נפלאה, זה התפקיד הראשי הראשון שלה והיא מדהימה. היה לי מזל גדול שעבדתי עם השחקנים המדהימים האלה שעזרו לי להביא את הסצנות האלה לרמה הזו.
הֶלֶם: לדת יש חלק חשוב מאוד בבניית הסרט...
ביצים: כן, זה היה הבסיס ממנו התחלתי לכתוב את הסיפור. ניו אינגלנד נוסדה על ידי הקלוויניסטים האנגלים הקיצוניים האלה, אז זו הייתה הדרך הנכונה לספר את הסיפור הזה. אני בעניין של דברים אפלים, זה מסוג הדברים שמעניינים אותי. אגדות, סיפורי רוחות, מיתולוגיה ודת, לכל אלה יש לעתים קרובות נימה סופר אפלה ואלו הם הנופים הדמיוניים שאני אוהב ללכת בהם .
הֶלֶם: יש את פתגם השואוביז הישן שאסור לך לעבוד עם ילדים או בעלי חיים, אבל היה לך את שניהם. היה קשה לעבוד עם ילדים?
ביצים: ידעתי שהצילומים הולכים להיות ממש קשה ואנחנו צריכים אנשים שיבטחו וידאגו זה לזה, אני ומנהל הליהוק, חרמל קוקרן, הרחבנו את החיפוש שלנו לבתי ספר ברחבי צפון אנגליה, חשבנו שזה חיוני שה- השחקנים הצעירים ביותר משתמשים במבטא המקומי שלהם. כל הזמן חשבתי על הבנים הצעירים יותר מחקים מבטאים וחשבתי שזה סתם מטורף, לא רציתי שהאותנטיות של ההופעות שלהם תתפרק. התמזל מזלי ללהק אנשים שמתאימים לתפקידים, שחקנים מצוינים, אבל גם אנשים שיהיו אנשים טובים ועבדתי איתם טוב. הילדים היו תענוג והיה מאוד קל לעבוד איתם, המכשול היחיד היה ששעות הצילום של הילדים מאוד קצרות והיה קשה לתזמן אותן, גם בגלל שהיינו צריכים מזג אוויר מעונן כל הזמן והיה די קר שם. לילדים היה רעיון מאוד מושך בדיסני מה זה הסיפור הזה, עם הילדים הקטנים היו הרבה משחקי בובת ראווה איפה שהיית הולך: "תעמוד שם, תפתח את הפה קצת, תנשום", ואז אתה מכניס מכשפה ותוסיפו קצת מוזיקה וזה נראה מפחיד. הילדים הכי קטנים לא ראו את הסרט, אבל האחרים כן. לא פחדתי מעבודה עם ילדים ונהניתי מאוד, יש הרבה מבוגרים שהרבה יותר קשה לעבוד איתם מילדים. העבודה עם בעלי חיים במקום זאת הייתה סיוט אמיתי, העורב והארנבת היו מאומנים במיוחד ותמיד פגעו בחותמם ועשו הכל כמו שצריך, וזה היה די מדהים, אבל העזים היו פשוט נוראיות. למרות שאני לא מאשים את העז בעקשנות ולא רוצה להיות בסרט. מעולם לא נאלצתי להתמודד עם או להיות כל כך תלוי בבעלי חיים לפני כן, אז זה היה מאתגר. לאחר שדיברתי עם מאלף החיות בפעם הראשונה, פשוט הנחתי את ראשי ותהיתי מה עשיתי. אז כל יום היה פשוט פראי והאתגרים היו די אפיים.
הֶלֶם: הכיוון האמנותי מאוד מדויק, המיקום, התלבושות, הכל רפרודוקציה אותנטית בצורה יוצאת דופן. איפה צילמת את הסרט ואיך שיחזרת את התקופה ההיא?
ביצים: למעשה היינו צריכים לצלם את הסרט בקנדה מכיוון שלניו המפשייר אין מערכת תמריצים של זיכוי מס כמו קנדה, ששילמה עבור חצי מהסרט הזה. הצילומים ב- THE WITCH התרחשו במשך עשרים ושישה ימים בקיוסק, עיירת עצים קטנה ונטושה בצפון אונטריו. מצאנו שדה פתוח קטן שהיה מוקף אורנים לבנים גדולים ורוש, וידענו שזה המקום. האזור בו צילמנו היה מרוחק ביותר, כמו שישים אנשים שגרים בו, גם העיר הקרובה הייתה קטנה מאוד, למעשה להיות באזור כפרי היה מושלם עבור הסרט הזה, אבל עבודה במיקום מרוחק במיוחד פירושה ללא WI-Fi או שירות טלפוני וזה היה אתגר לוגיסטי גם לצוות וגם לצוות. קרייג לאתרופ, מעצב ההפקה, עשה עבודה בלתי מתפשרת להפליא. היינו צריכים לבנות הכל כי בתים כאלה כבר לא קיימים, הם הפכו לבניינים. אבל הצלחנו למצוא שם אנשים שיתופיים, נגרים מקומיים היו באמת מדהימים, רבים מהם היו פשוט חקלאים שידעו לעשות נגרות כחלק מהדברים שהם צריכים לעשות בחיי היומיום שלהם, כמו שהיה במאה ה-17 . מכיוון שהסרט הכיל בעיקר את החווה, ידעתי מה אני רוצה מבחינת רכוש משפחתי ופריסה של הבית. היו דברים מסוימים שלא יכולנו להשיג בקנדה, כמו לוחות עץ אלון שנקרעו ביד כדי לנדן את המבנים, שזו מעין טכניקה אדריכלית שלא קיימת בקנדה, אז היינו צריכים בחור, שהיה אחד האנשים הבודדים שיודעים איך לעשות את זה, במסצ'וסטס, עשה את זה, שלח אותו ואז נוכל לבנות את הסט. כל מה שאתה רואה במצלמה היה עשוי מהחומר האותנטי, מה שפירושו לעתים קרובות צורך להשתמש בכלים האותנטיים כדי לעשות את זה נכון. השתמשנו בכל חומרי הבנייה שהיו מדוייקים לתקופה, כמו גם לבוש מדויק, אותם מימשה לינדה מיור, שהתעסקה איתי, שהגיעה כל הזמן עם ציורים חדשים.
הֶלֶם: כשכתבת את הסרט שלך ברור שקיבלת השראה ממשפטי סאלם, המתארת מכשפות ומעשי הרשע שלהן, האם אתה סוג של מצדיק את העמדתם לדין?
ביצים: אני לא חושב שהסרט שלי מאמת את משפטי המכשפה של סיילם, זה לא יהיה טוב, נשים רבות הואשמו בכישוף ועונו, אני לא אומר שהיו צריכים לרצוח אותן כי הן היו מכשפות, זה לא היה הכוונה שלי, אבל אי בהירות חשובה לי ואני אוהב לשחק עם זה, ויש כמה דברים בסרט שהשארתי לפרשנות. קיבלתי השראה גם מאגדות כי הן רב-גוניות ואפילו בדיסני הן נותנות מוסר לחיים האמיתיים, וזה הופך אותן למאוד אמיתיות ואנושיות, וזה מעניין אותי. בתקופה המודרנית המוקדמת, סיפורי האגדות והעולם האמיתי היו כמעט אותו דבר, לכן רציתי להדגיש את כל ההתייחסויות לאגדות שכולנו גדלנו עליהם. השאלה שאני מציב עם הסרט הזה היא: מה המשמעות של מוטיב המכשפה לחברה של היום?
הֶלֶם: הצבעים האפורים של הנופים והצילום האפל של הסרט בוודאי הוסיפו הרבה לאווירה המטרידה של הסיפור, איך יצרת את זה?
ביצים: אני חייב לתת קרדיט לצלם הקולנוע שלי ג'ארין בלאשקה, שעבד איתי על שני הקצרים הקודמים שלי, על יצירת הטון המבשר רעות של הסרט. פרט לחיצוניות הלילה, הכל אור טבעי ולהבה, השתמשנו בעיקר באור טבעי לחיצוניות, בעוד שבכל חללי הלילה הייתה לנו להבה בודדת שעוצבה מפתילות משולשות מותאמות אישית שאפשר היה להיחשף איתה, והיה לנו מוטות להבה מחוץ למצלמה. לזריקה האחת עם העורב הייתה לנו נורה חשמלית שהבהבה, כי האש הייתה מפחידה את העורב. קיבלתי השראה מציורי גויה ומאיורי אגדות מתקופת הזהב, הייתה להם השפעה ויזואלית גדולה עליי, רציתי את אותו סוג של אור לסרט, כדי ליצור תחושה מאופקת של הפנטסטי.
הֶלֶם: איזה במאי או במאים הכי השפיעו עליך?
ביצים: מבחינת השפעות קולנועיות, אני מאוד אוהב את ברגמן ומייבש, ואת זה בהחלט רואים ב- THE WITCH. הייתי אומר גם שהסרט הזה חייב יותר ל-The Shining, שראיתי יותר מכל סרט אחר, מאשר להרבה דברים אחרים. מורנאו הוא עוד אחד מיוצרי הסרט האהובים עלי. ובכן, אני מבין שאני אוהב הרבה אנשים מתים!!
הֶלֶם: שמעתי שמועות שאתה תעשה מחדש את "Nosferatu" ובאתר שלך פרסמת כמה ציורים על זה, אתה יכול לספר לנו יותר על הפרויקט?
EGGERS: ובכן, "Nosferatu" הוא בעתיד, למרות שזו לא התמונה שאני עובד עליה כרגע, זה לא יהיה קשור לסרט של ורנר הרצוג, אני אקח קצת השראה מהסרט המקורי של FW Murnau משנת 1922 אבל אני אעשה לכתוב תסריט חדש מזה. כרגע אני מפתח סרט אבירים מימי הביניים, פנטזיה עם מלאכים ושדים. בדומה ל- THE WITCH, הוא מכיל את סוג האמונות הפנטסטיות שהיצורים האלה קיימים במציאות שלנו. הוא נקרא באופן זמני "האביר". הסרט עדיין בשלבי טרום הפקה מוקדמים, זה סרט אפי שאני מקווה שייעשה, זה משהו שרציתי לעשות מאז שהייתי ילד, אבל אני חייב לכתוב אותו בשביל מבוגר אותי.
