סקירה של תערוכת ג'ון קרפנטר בכיפת ברייטון בבריטניה ב-20 באוקטובר
כשתפסתי את מקומי עם הקהל שהגיע להתפלל בקפלה הרדופה שלג'ון קרפנטרהייתי מודע לתחושה משותפת של התרגשות כמו ילדה. גברת קרובה אלי צחקקה בציפייה. רובנו השתלבנו באותה שכבת גיל, אולי הכי טוב לתאר כסוף הצעיר של גיל הביניים, והיה די ברור מהאווירה שהיינו כאן הלילה כדי להתחבר מחדש לחוויות מילדותנו, כדי לחיות מחדש רגעים של תחושה פשוטה כשאנחנו התבוננו מחדש בתמונות שנצרבו מזמן בזיכרונותינו ונפעמו מהפזמונים המוזיקליים שבאו להגדיר את רוח האימה שלנו.
בן העשר שחייו השתנוליל כל הקדושיםבשנת 1982 בהחלט היה ער בי כשהבמה נשטפה בכביסה כחולה לכניסה של האיש בשחור עם הקוקו הלבן החשמלי המפואר. כשהתרועות פרצו סביבי נאלצתי לעצור את עצמי לקרוא, 'זה הבוגימן?!'
נגר ולהקתופתח את הערב בחבטה, ירה את הכדורים הקוליים של שני קלאסיקות הפעולה שלו,בריחה מניו יורקוהסתערות על מתחם 13. הביטוי הסינתיבי הראשי של הנושא ליצירת מופת בת 40 שנה זו נוגן כמובן על ידי קרפנטר עצמו, כשהוא מחורר את התווים באנרגיה עליזה שרעננה וחידשה את המוזיקה. במקביל, מונטאז' של דימויים אכזריים מרכזיים מהסרט הוקרן על מסכים מאחוריו ומסביבו בהגדרה חדה, חיה, גבוהה, שאילצה אותנו להסתכל עליהם אולי בצורה ברורה יותר ממה שאי פעם עשינו קודם לכן.תְקִיפָהאולי מערבון מודרני, אבל יש בו גם כל כך הרבה מתמונות האימה החותמות של קרפנטר; במיוחד נדהמתי מהדמיון בין העננים הזוחלים להחריד של עשן הנשק לבין הערפילים המרושעים של סרטים מאוחרים יותר.
הבא היה הרצועה שהכריזה על הכיוון האמנותי החדש של קרפנטר לפני כמה שנים,מְעַרבּוֹלֶתמִןערכות נושא אבודות. הדבר הגדול בלשמוע את האלבומים החדשים בהקשר הזה היה שהקרנו תמונות מהסרטים הדמיוניים שלנו על המסך מאחורי הלהקה כשהיא ניגנה. היצירה החובטת הזו, עם הגיטרה הסדוקה והמייללת והסינתוס הזוי והמשתולל שלה, לקחה אותי אל פי הטירוף, מה שמרמז על מאבק כועס ונואש להיצמד לשפיות, המופעל על ידי קצב תופים שלא יהיה במקום. שיר הישרדות! רוקי מול כוחות האופל!
יצאתי מהמערבולת לעוד נושא אבוד, הפעם עם פולסים עמוקים ועוגב כנסייה שפורץ בהדרגה לדיסקורד, קיר של רעש מונע על ידי גיטרה המעורר עלייה של כוח דמוני כלשהו. דמיינתי את מרקם המציאות שלנו נקרע ודברים לא קדושים מסתחררים בינינו! כל זה היה מתאים להפליא כי זה שימש כמובילההערפל!
משחק הגומלין החכם הזה של יצירות חדשות ונושאי סרטים אפיינו את הערב. הפרנויה שלהם חייםניזונה לתחושת הפאניקה שעלתה באובחלום רחוקמִןנושאים אבודים II. אין שום דבר מאוד רחוק במספר הדחוף, המטלטל הזה, תחינה צורחת וסבלנית להימלט מאיזו אימה שאין לה שם.
כפי שנגר הציג את הנושאצרות גדולות בסין הקטנההוא אמר לנו שמכל הסרטים שעשה עם קורט ראסל הגדול זה היה הכי כיף. המונטאז' של הסרט הזה דיבר על כל הקונצרט. עם אפקטי העשן דמויי הערפל, האור המתפרץ מראשיו ופרצופי הגומי המתוחים בצורה איומה, זה היה כמו גרסת פנטזיה של ילד ללהיטיו הגדולים של קרפנטר. זו כמובן הייתה הפואנטה של הערב וקרפנטר היה מוכן כעת לעבור להרוג, והכין אותנו ללהיט הגדול ביותר, המוזיקה שכולנו ציפינו לה בקדחתנות. הוא הוביל בחן עם שני נושאים אבודים נוספים, שניהם מאזנים במומחיות חושך מרגש והנאה צרופה.
הנושא הראשון מבין שני הנושאים הללו,Wraith, העביר תחושה של טראנס אורבני מואר ניאון, מסע בעולם לילי קר של פלדה וזכוכית עם דמויות מרושעות שמגיחות מאחורי חלונות כהים, מגיעות מכל פינות, מתקרבות, רודפות אחרי...
הנושא השני, NIGHT, ביטא כאב ואימה אמיתיים. דמיינתי ילדה, כבר פצועה ומדממת, מנסה להתחמק מצורה זדונית, דמות דמונית בצורת אדם, צללית על רקע אור ירח מלגלג.
עכשיו היינו מוכנים. עכשיו הוא קיבל אותנו בדיוק איפה שהוא רצה אותנו. כפי שעדיין חווינו את הרעד הנעים שללַיְלָה נגר קרא, 'אני אוהב אימה! סרטי אימה יחיו לנצח!' ואז זה הגיע. הדופק המדומה של הפסנתר הזה שהדהד בכל חדרי נשמתי במשך שנים. פעימות הלב של אוהד האימה. המוזיקה של התשוקה שלנו.ליל כל הקדושים. אני חושב שזה הוגן לומר שכולנו הגענו למצב של התלהבות קהילתית כשהרגשנו את הדופק הזה בוורידים שלנו, בוהים בטראנס מאושר בתמונות המדהימות והאייקוניות במונטאז'. ואלוהים, הסרט נראה כל כך רענן! יש משהו מרוח הנעורים הנצחית בסרט ההוא, ושיתוף המוזיקה והתמונות שלו עם היוצר שלו כך הייתה חוויה טרנסצנדנטית.
סרטי האימה של קרפנטר אכן יחיו לנצח. הערב הזה היה עדות נהדרת לכך, ערב שבו הרגשנו שהנעורים שלנו משוחזרים, התשוקות שלנו מתחדשות. הערב הסתיים בשתי אמירות אלגנטיות בנושא זה. בהופעה הלפני אחרונה האורות ב-Carpenter התעמעמו עבור מדיטציה אלגית בהובלת פסנתר. הדמות המוארת היחידה הייתה בנו של קרפנטר, קודי. תהיתי אם זו השתקפות על הרעיון להעביר את השרביט האמנותי והרוחני. אולי כן. אבל אז קרפנטר הגיח מחדש בקרן רפאים שבחרה גם את חבר הלהקה דניאל דייויס בדיוק כשהגיטרה שלו התחילה להשמיע צווחה עוצמתית, מנפצת עצבים, נפלאה. האחים האלה תמיד ישמעו!
ההצהרה האלגנטית האחרונה של נגר התחילה במילים, 'אנא סע בזהירות -כריסטיןנמצא בחוץ!' מכל הבחינות זה היה הנושא המסכם של הערב, התווים העדינים של אהבה מתבגרים מעמיקים ומתכהים למשהו כבד יותר, מפלצתי יותר. על המסך הפנסים של כריסטין בהו בנו מתוך ערפל קרפנטר טיפוסי בזמן שעל הבמה השיער החשמלי הזה זוהר מבעד לקרח היבש. כך התכהו התווים העדינים של אהבתנו לפני גיל ההתבגרות למאסטר האימה לכדי צהלת האקסטזה האחרונה שלנו.
צעדו בזהירות, ילדים. נגר נמצא שם בחוץ, בערפילי חלומותינו הרחוקים, שומר אותנו צעירים. לָנֶצַח.
