מוזיקה לא תמיד נוגעת למוזיקה; זה קשור לפרסונה, בזיקוקים או לאורח החיים כמו גם על המנגינות בפועל. דייוויד בואי הבין זאת עם אלטר אגו זיגי סטארדאוסט שלו.הבריחה האומנותיתהוא כמו גרסה משחקית של בואי שמוצא את הסטארדאסט הפנימי שלו והוא כראוי עולמי ורוחב, גם אם הוא קל על החלק "המשחק".
לפרנסיס וונדטי יש הרבה על כתפיו. הוא אחיינו של אגדה מוזיקלית מקומית בעיר הקטנה, דמות דמוית בוב דילן בשם ג'ונסון וונדטי, והולכת לחגוג את דודו המפורסם בכך ששיחק את הופעתו הראשונה אי פעם. אבל זה לא בסדר. הטווינגים של הגיטרה העממית נשמעים. זה פשוט לא הוא. לכן, אחרי כמה עצבים וזרק ויניל על נגן התקליטים, הוא יוצא לחיפוש אחר "אותו", והחיפוש הזה מרים אותו לחלל המרחב עם חייזר מדוזל בכף ופלא פלא פנקי, שיכול להדליק גלקסיות עם תקע השמימי שלו.
בעוד שמערך מגוחך, יש לו לב בלתי ניתן להכחשה בבסיסה. התהליך האמיתי של פרנסיס של בחינה עצמית והלחצים של הגורל שנכפה עליו הם מקורקעים ומאבקים אנושיים והמשחק לוקח מספיק זמן להגדיר אותם ללא הגשמת יתר של הכל. פרנסיס הוא גם דמות חביבה שיש לצד בעיקר בגלל התיאור המדהים של מייקל ג'ונסטון, שכמעט תמיד מבטא בצורה מושלמת את הטון המתאים ביותר כרגע, יהיה זה מלנכולי, שמחה או ביטחון. מגוון הרגשות של פרנסיס ובעיות יחסית הופכות אותו לגיבור מוצק שכדאי לדאוג לו ולהפוך את קשתו הכתובה היטב לסקרן יותר.
עוד: המדיום הוא יותר עדות לכך שבלובר כנראה לא יכול להתמודד עם היל שקט
אבל יש גם את החלק השולט בחלל שלהבריחה האומנותיתושם נכנסים לתמונה האלמנטים המטורפים יותר. יש צבים מעופפים, שורה שלמה של צורות חיים ייחודיות, קונצרטים בחלל, ארונות גדולים כמו קניון, ועוד ומשימות שרואים שחקנים מסתכנים במקומות שנקראים לריאה הקוסמית וגלימרדים. לוח הצבעים מעניק למקומות אלה את אופיים האקזוטי כמערך הגוונים הרווי שלו הוא כמעט תמיד תצוגה תוססת של סגנון האמנות המובהק שלו. מגוון היישובים שלו מחזק עוד יותר את הצד היותר יותר שלו מכיוון ששום דבר בו לא יכול לטעות בכדור הארץ.
המשחק גם צף מושגים מופשטים ושל לא רגישים בביטחון כזה שקשה לא רק להתגלגל איתם, משהו שניתן לייחס כמעט אך ורק ללייטמן של קרל ווית'רס. בעודו אנושי בדרכיו המעניינות שלו, הוא מוכר להפליא את הרעיונות המוזרים האלה עם פנאש וסגנון נינוח שמאפשר את השחקן לקנות את הדברים המוזרים שהוא מוכר. זה לא הגיוני, אבל הדרך בה הוא אומר שזה גורם לזה להיראות טבעי כמו אריתמטי. גם החלקים האחרים של צוות השחקנים המשובצים כוכבים טובים באופן מזעזע ואינם מסיחים את דעתם מהמשחק הכולל-בעיקר בגלל התסריט הכתוב והנשנוני שלו לעיתים קרובות-אך תפקידו של ווית'רס ראוי לציון במיוחד, בהתחשב באיכותו ובחשיבותו בסיפור.
הבריחה האומנותיתמבט אינטימי על ספק עצמי והמסע למציאת טבעו האמיתי של האדם ומרחץ אותו במעיל מבריק של גליץ וזוהר מחוץ לכדור הארץ. ובעוד שהסמיכות הזו עשויה להיראות לא תואמת, שניהם עובדים יחד בהרמוניה. היכולת של המשחק להשתמש בהגדרתו המוזרה כדרך מטפורית או מוגזמת מעט להתמודד עם לחץ מסוים נעשית בצורה נפלאה, מכיוון שהמימוש הפנטסטי של סוגיות אדמה היא דרך מהורהרת להחיות אותם. ובתורו, הוספת הנושאים האדמה האלה לעלילה פנטסטית מונעת ממנו להיות מרחב מדי וקשה להתייחס אליהם.
הנרטיב שלה הוא עיקר החוויה ובהתחשב באיכות המשחק שלה, הוא גם בקלות גם החלק הכי טוב.הבריחה האומנותיתקשה להגדיר כמשחק כי אין שם הרבה, מכנית. שחקנים יכולים לרוץ משמאל לימין כמו פלטפורמה, אך אין קפיצות מסובכות וגם לא דורשות עדינות. נגינה בגיטרה הופכת את הרמה להקפיץ ולהתעורר לחיים והיא מהווה אנלוגיה נאותה למשחק מכיוון שהוא נראה יפה ונשמע פנטסטי, אבל הכל רק משתמש בכפתור או שניים, מקס.
החלקים הקצביים מעט יותר מבדרים ועם זאת עדיין הם מדהימים. לעיתים קרובות זה ישימו למשימות לנגן עם כניסות כפתורים תואמות כמו סוג כלשהו של סימון מבוסס גיטרה. יש זמנים שבהם זה מתכנס ומקלימים עם דואט של ריפי גיטרה תואמים מתגמלים, אך הוא אף פעם לא מתפתח מעבר להתמודדות הפשוטה של סיימון אומר מההקדמה.הבריחה האומנותיתעובר בקליפ יציב בגלל המשחק הפשטני שלו שקשה להיכשל, אבל שחקנים לא צריכים להרוויח את הפנטזיה להפוך לכוכב רוק בין -גלקטי על המקלות, ומוחקים חלק מהריגוש שצריך להגיע עם סוג זה.
כפי שרמז הכותרת שלו,הבריחה האומנותיתאכן הוא בריחה מלאכותית מהמציאות של רוב המשחקים. הוויזואליות התוססות והסיפור הגדול מהחיים עם חלקו באלמנטים האישיים מתלכדים עם המוזיקליות המולדת והמונעת על ידי הביצועים שלה כדי ליצור חוויה חשמלית. עם זאת, זה מגיע במחיר המשחק שלו, שמשעמם במקרה הרע ופשוט ניתן לעבר במקרה הטוב. חוסר איזון כזה מגלם מעט את המסר שלו מכיוון שהמכניקה שלו אינה יכולה להתאים את שאיפותיו העלילתיות, אך השאיפות העלילתיות הללו מכוונות מספיק כדי להטביע את התווים השטוחים המכניים שלה.
צִיוּן: 7.5/10
בתור Comingsoonבדיקת מדיניותמסביר, ציון של 7 משווה ל"טוב ". אמנם ישנם כמה סוגיות קלות, אך ציון זה אומר שהמשחק מצליח בשערו ומשאיר השפעה בלתי נשכחת.
גילוי נאות:הבריחה האומנותיתסקור קוד שנמסר על ידי המו"ל. המשחק נבדק במחשב האישי.
